סבא'לה שלי,
שלושים יום עברו, ומה אוכל להגיד?
"הנה כך אוכל להגדיר את האבל שלי.
הוא אינו מתבטא ישירות בבדידות, בחיי המעשה וכו'. שם יש בי מין נינוחות, שליטה שבגללה ודאי נדמה שאני מתייסר פחות מכפי שהיה אפשר לחשוב. הוא נמצא במקום שבו שב ונחתך קשר האהבה, ה"אהבנו זה את זה". הנקודה בוערת ביותר בנקודה המופשטת ביותר" (עמ' 45).
לפני שלושים יום קברנו אותך, והחיים ממשיכים.
עוד לא הספקנו לגמרי לעכל, עוד לא הספקנו להפרד לגמרי.
עדיין כל יום שישי אני רוצה לומר, כמעט אומרת, "שבת שלום סבא'לה".
אבל החיים ממשיכים.
ואמא שלי? אמא שלי גם ממשיכה לחיות. היא איבדה אבא.
רולאן בארת איבד אמא.
יום אחרי מות אמו החל בארת לכתוב יומן, בו תיאר את אבלו וגעגיועו.
גם הוא, כמו אמי, סעד את אמו עד שנפטרה (סבתי, שתחיה, עדיין חיה- למען הסר צל צלו של ספק).
בהתייחס לטיפול שלו באמו, ולו כדי לנסות להסביר את הכאב הגדול, כתב:
"במשך חודשים הייתי אמהּ. הרי זה כאילו איבדתי את בתי (כלום יש כאב גדול מזה?. לא חשבתי על כך)" (עמ' 64).
שלושים יום עברו, סבא'לה, וסבתא חיה איתנו, נושמת ומתגעגעת כל כך.
לפעמים אני תוהה, איך אפשר לחיות כשחצי ממך איננו עוד. לפעמים אני תוהה על חוזקו של אדם, שעבר זוועות ותלאות ועודנו שורד.
"אומרים "תהיה חזק". אולם זמן החוזק הוא הזמן שבו היתה חולה, שבו טיפלתי בה, רואה את סבלותיה, את עצבותה, ונאלצתי להסתתר כדי לבכות. בכל רגע ורגע היה צריך לקבל החלטה, ארשת פנים, וזהו החוזק- עתה החוזק פירושו לרצות לחיות ומזה יש די והותר"(עמ' 49).
רולאן בארת, מגדולי הפילוסופים של המאה העשרים, כתב יומן המתעד את אבלו על מות אמו. הוא לא התכוון לפרסם אותו. היומן היה גנוז במשך 30 שנה, והוצא לאור רק בשנת 2009 (בצרפת. בארץ הוא פורסם השנה).
סבא'לה שלי,
שלושים יום עברו, והיום נתכנס כולנו ליד קברך.
אני עדיין לא תמיד מעכלת לגמרי שאינך.
אהבתי אותך, אוהבת אותך.
ולגבי הספר?
(כי הוא טוב לתחומו, אבל לא הייתי מסתכלת עליו ו/או קוראת אותו בעיתוי אחר)
יומן אבל/רולאן בארת
מצרפתית: חגית בת עדה
הערות ואחרית דבר: דרור משעני
הוצאת מטר, 2010
219 עמ'
תגיות: אמהות, דרור משעני, זיקנה, חגית בת עדה, יומן אבל, מוות, מחלה, מטר, משפחה, סרטן, צבי בלומנפרוכט, רולאן בארת, שכול
רק אשלח לך חיבוק.
חיבוק זה דבר חשוב מאוד.
תודה 🙂
אני צריכה לקרוא את הספר הזה
מניעים לגמרי אישיים…
חיבוק
אמא שלי קוראת אותו עכשיו ואומרת שכל הספר פשוט נכון.
נראה לי שתתחברי אליו.
אני מתגעגעת יותר מרגע לרגע, הוא פשוט אופף אותי, הספר הזה נחוץ לי !
חיבוק
שולחת חיבוק גדול
כי אין מילים שישנו .
אבל החיבוק שלך משנה מאוד מאוד
לא שוכחת שאני צריכה לכתוב לך. זה יקרה ממש ממש בקרוב
בר יקרה,
סבא מיוחד זכית שיהיה לך
סבא שעבר הרבה בחייו, וידע להשתקם ולגדל משפחה.
אשרייך שזכית להתאבל על סבא נהדר בגיל לא צעיר, למרות הכאב.
שלא תדעי עוד צער, יקרה
תמיד אתה יודע להגיד את הדבר הנכון.
תודה לך, ידיד יקר.