יש דברים שאנחנו לא יכולים להבין או לתפוס. יש דברים שאנחנו לא רוצים להתקרב אליהם, כי אנחנו מפחדים. מפחדים מהכאב. מפחדים מהזעם. מפחדים לדעת שאולי אנחנו לא באמת יודעים מה לעשות במקרים כאלה.
יש אנשים שאנחנו לא באמת מסוגלים להבין את המקום שלהם, את הכאב. את קולות האנשים האלה אנחנו מסוגלים לשמוע, וגם זה במשורה, רק בימי זכרון.
הספר הזה, שיח שכולים "האם אתה שומע", הוא הוצאה מיוחדת של הוצאת יד לבנים.
זו הפעם הראשונה ש"יד לבנים" מוציא חוברת שכזו לציבור הרחב. בד"כ מדובר בהוצאה פנימית, המגיעה בדיוור לכל חברי יד לבנים.
הספר מחולק לשערים, המתארים את כל תהליך ההתמודדות: החל מהדפיקה בדלת, דרך הגעגועים, ועד הזכרון. בספר יש גם ההספד שאמר דוד גרוסמן על בנו, אורי.
למזלי הרב, במשפחתי הקרובה לא היו חללים, ובמשפחתי המורחבת השכול הכה פעם אחת (רב סרן עינת ברנע ז"ל). המוות לא נגע בי, אלא מרחוק. הכאב היה עמום, מרוחק. כאב של חברים קרובים שהלכו ונעלמו בכאבם, כאב של אנשים שהלכו והתבצרו במוות של חייל ששירתו עמו.
הספר הזה עזר לי, ולו במעט, להבין את החלל הענק שנשאר מאחור.
המטרה המוצהרת של הוצאת הספר הייתה להגיע לכל בית בישראל.
כחלק מהנסיון לעורר עניין כתבו בספר גם אנשי ציבור דוגמת יעל גרמן, אביגדור קהלני, רוביק רוזנטל, רזי ברקאי ועוד.
הספר נמכר בזמנו ב"צומת ספרים" במחיר שווה לכל נפש- כמדומני 15 ש"ח. אני מקווה שאנשים רבים קנו את הספר.
לפרטים נוספים על הספר
לסיכום, כרגיל בספרים שכאלה- קטונתי מלתת ברבורים.
ספר שלא נועד לקריאה ולשכחה. הוא ישאר על המדף עד יום הזכרון הבא, ובכלל.
שיח שכולים
הוצאת יד לבנים, 2010
112 ע"מ
תגיות: האם אתה שומע, יד לבנים, יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה, עינת ברנע, שיח שכולים, שכול
ספר קשה
אולי באמת ספר שצריך להיו על המדף עד לרגע המתאים
אני מסכימה איתך
לא מזמן הייתי בספריית המדיטק בחולון (פוסט יעלה בנפרד).
יש להם כמה מדפים לספרי זיכרון על חללי חולון. זה מצא חן בעיניי, שבספריה המרכזית של העיר זוכרים את חללי העיר…
זהו באמת ספר קשה המיועד להיות על המדפים, ואזכיר לך שאנחנו שייכים למשפחה שכולה, אמנם לא במלחמות ישראל , עינת ז"ל, אחותי ,נפטרה בעת שירותה הצבאי ממחלה, אבל אנחנו נחשבים למשפחה שכולה, לכן גם ס פר זה מגיע לידינו .
שלומית, לא שכחתי את עינת.
וכשכתבתי "המוות לא נגע בנו, אלא מרחוק", התכוונתי שהשכול לא נגע בנו בקרבה ראשונה,
אבל את צודקת- ומיד אתקן את הפוסט.
אחלה עדי, אבל את יודעת כל אחד עם הכאב שלו ,וכשמדברים על משפחת השכול יש צביטה קטנה בלב שלא מזכירים ….
מעבר לזה ובנושא אחר אני פשוט נדהמת מהכשרון שלך , שהאמת לא ידעתי עליו אף פעם, הפכתי להיות מעריצה שלך באתר זה.
נהנית מכל שורה שלך ושוב כל פעם מופתעת מחדש מהפתיחות.
מעריצה מכל הלב
שלומית
צודקת לגמרי, ושוב התנצלותי.
(ולגביה כשרון- את לא זוכרת את נאום הבת מצווה המפורסם?)
האמת לא זוכרת, אבל אני עם אמא שלך על הקו והיא מזכירה לי ראשי פרקים.
חבל שלא קניתי
להוסיף לרשימה שלך?
חבל שלא נתקלתי בו כשנמכר במחיר שווה לכל נפש
ובכל זאת – אדאג שהוא יגיע למדפי הספרים (החדשים והיפים) שלי
נשמע כמו ספר שארצה לקרוא וארצה לעלעל בו מדי פעם, בהתאם לימי הזיכרון הכלליים והפרטיים ודיווחי החדשות
תודה לך שסיפרת לי על הספר החשוב הזה!
חיבוק.
שמחה שהתחברת חזרה לעולם