אומרים שהורים טריים הם קהל שבוי. הם בדרך כלל ילכו לפי העדר, יקנו את מה שכולם קונים.
לצערי הרב, הפעם אני צריכה להסכים עם האמירה הסטריאוטיפית הזו.
מעשה ביהלי, ילד קטן וחמוד שמחפש משהו. הוא הולך ומחפש בכל מקום. מחפש, מחפש ולא מוצא.
בדרכו הוא נעזר בחיות שעוזרות לו לחפש, בין אם מדובר בחתול, בכלב או בכבשה.
הספר עשוי מקרטון, והוא בנוי מתמונות ומכיתוב. הוא מאוד קורץ לעין והעולל בהחלט נהנה להסתכל על התמונות.
אבל אחרי שסיימתי את הספר כל כך כעסתי, נשארתי עם טעם כל כך מר בפה, שכמעט וזרקתי את הספר לפח (ובתור תולעת גאה האמינו לי שאני היא זו שבדרך כלל מוציאה ספרים מהפח).
פרסום סמוי הוא בעיה נפוצה בימינו. לכל מקום שלא נלך, כל תוכנית שלא נראה, ואתם יודעים מה- גם בלא מעט ספרים- נתקל בפרסום סמוי. אבל פרסום גלוי זה כבר משהו אחר לגמרי.
מתברר שהילד החמוד יהלי, שכל כולו נתון לחיפוש אחר משהו, מחפש באובססיביות רבה… במבה! 👿 וכדי שלא, חס וחלילה, נחמיץ את המסר- יש תמונה גדולה של החטיף, הגם שהוא אינו מוזכר בשמו.
לזכותי יאמר שזו הייתה קניה של שניה בשבוע הספר. היה לי קופון, היה מבצע, הייתי צריכה עוד ספר אחד ושולה מודן היא סופרת ילדים מוכרת, שחלק לא מבוטל מספריה קראתי.
לגנותי יאמר שאת הספר הזה לא קראתי עד הסוף טרם הקניה, אלא דפדפתי בו מעט.
אבל לעשות מעשה שכזה, ועוד לגבות מחיר מלא על הספר הוא גניבת דעת. אני מרגישה מרומה. ומאוכזבת.
אני גם (קצת) ריאלית, ומניחה שהעולל אכן יאכל במבה כשיגיע זמנו, אבל לספרים של שולה מודן יהיה קשה הרבה יותר להיכנס אלי הביתה.
לסיכום,
ורק כדי שתדעו מה לא לקנות:
איפה זה/ שולה מודן
הוצאת מודן, 2000
תגיות: איפה זה, במבה, בעלי חיים, ילד, מודן, עולל, פרסום, שולה מודן
צודקת באופן עקרוני אבל אם הילד נהנה מה זה משנה ? את שם כדי לנטרל השפעות שליליות והבמבה והפרסומות יגיעו בשלב כלשהו…
מילא אם היו מכניסים את הפרסום בצורה קצת יותר מרומזת, אבל לשים תמונה של המון במבה בסוף????
וואו!
הצלחת להוציא אותי מהקונכיה…:)
שמחה שהצלחתי 🙂
מה שלומך?
לא שתיכננתי עליו, אבל העצבים שעורר בך מובנים לגמרי.
סופ"ש רגוע ושלו, בר יקרה
♥
נו, מה אני אעשה, לפעמים המרוקאיות שבי יוצאת 🙂
שבוע טוב שיהיה לך, מקווה שאצלך יש יותר אוויר לנשימה מאשר האוויר החם שיש בירושלים
גם אני נגד פרסומות סמויות.
השאלה היא האם שמו תמונה של במבה ממש? (כלומר תמונת העטיפה של במבה אוסם) או שבתמונה מופיעים רק חתיכות במבה צהובות מבלי לרמוז איזו חברה היא היצרנית של חטיף הבוטנים?
אם אכן זו האופציה השניה אינני רואה כ"כ בעיה בכך שהרי אותו חטיף בוטנים שבשמו הגנרי נקרא במבה הוא חטיף אהוב וידוע ע"י הילדים. זאת למרות שזה נראה לי טיפשי שילד יחפש באובססיביות במבה. זה מראה משהו על הסגידה לאוכל וחינוך לאכילת חטיפים כבר מגיל קטן שזה לא דבר חיובי.
בקיצור, לא חסרים ספרים מטופשים לילדים שהתוכן שלהם לא שווה קניה במחיר מלא או קניה בכלל.
אם אני קונה ספרי ילדים אני קונה בד"כ רק את הספרים הקלאסים- לדוג' הנשיקה שהלכה לאיבוד, מעשה בחמישה בלונים, מגדל של קוביות בניתי, תירס חם , דירה להשכיר וכו'
אלו ספרים שאף פעם לא נס ליחם.
גם סופרים ידועים ומוערכים לעיתים כותבים ספרים לא מעניינים ושחבל שנכתבו- כמו אסתר שטרייט וורצל.
ואני אומרת- אם אין לך מה לכתוב- אז אל תכתוב.
תראי, אין תמונה עם עטיפה של החטיף, אבל ברור שזה במבה- מראים חתיכות במבה צהובות. למיטב ידיעתי, בשנת 2000 לא היו יותר מדי במבות בשוק (בהחלט יכול להיות שאני טועה, אני לא מחובבות הבמבה) אבל זה לא באמת משנה.
מסכימה איתך זה ספר מטופש, כאמור- למדתי היטב את הלקח.
הספרים הקלאסיים לא ממש מדברים לעולל בשלב זה (כל פעם שאני מראה לו את הציורים ב"מעשה בחמישה בלונים" הוא נרדם 🙂 ), אבל בינתיים מצאנו ספרים טובים לא פחות.
ולגבי סופרים שלפעמים היו צריכים לחשוב לפני שכתבו דברים שהיה כדאי שלא יכתבו- מסכימה לגמרי!
אני מבינה למה התעצבנת,
אבל את האמת – אני מעדיפה פרסומת גלויה שכזו (שרואים ממש במבה בסוף) מאשר פרסומת סמויה שמעליבה את האינטיליגנציה שלי ושל הילד. לפחות כשאת רואה פרסומת גלויה את יכולה להתנגד אליה, או להבין את המסר שעובר אליך. פרסומת סמויה "עובדת" עלייך, וזה כבר ממש מעצבן. לפחות אותי 🙂
בהרבה מאוד מקלטות הילדים, או בעצם בכל דבר שקשור לילדים יש פרסום. ברוב המקרים הפרסום הוא לא ממש סמוי, דוגמת ספרים בהם הילדים שותים קולה או רואים תוכנית מסויימת, אבל עוד לא נתקלתי בספר שמפרסם בצורה כל כך בוטה מוצר כלשהו. מצד שני, אולי זה כי אני חדשה בשוק 🙂