טוב, מזמן לא כעסתי עד כדי כך. אבל היום אני כן. והסיבה לכעס היום היא ההצעה הזו.
מעולם לא הגדרתי את עצמי לפי איברי הגוף שלי. ההחצנה של הגוף, תגיד כל פמיניסטית מתחילה, מתחילה בציצים ונגמרת קצת יותר דרומה. או בקיצור- "אשה היא בת אדם, ורק אחר כך ציצים מהלכים". כל זה טוב ויפה עד שמגיעים לנושא אחד, קטן, קטנטן- סוגיית הציצי והחלב, או בעברית צחה: האם את אמא טובה או אמא רעה.
מעולם, מעולם, מעולם לא קיבלו הציצים שלי נפח שיחה כל כך לא מבוטל כמו שהן קיבלו מאז שנכנסתי להריון. אחרי הברכה המסורתית תמיד תגיע השאלה "ואת מתכוונת להניק, נכון?".
יש אווירה כזו באוויר. גברים לא מבחינים בה, וגם אם כן, הם לא באמת מבינים אותה.
יש אווירה כזו באוויר, לפיה "הטבע יודע מה טוב", ולא משנה שאנחנו לא ממש חיים לפי חוקי הטבע ביומיום.
יש אווירה כזו באוויר, שכדי שהילד שלך יהיה בריא, מוצלח, אולי אפילו יחיה, הוא חייב לינוק. אין שום אופציה אחרת. לא טוב לך עם זה? בעיה שלך. רצית להיות אמא, תתמודדי.
קשה להסביר את הלחץ למישהו מבחוץ. אפילו לנסיך אני מתקשה להסביר את הלחץ.
בבוקר שלמחרת הלידה הצמידו לי את העולל לציצי. הוא ינק. היה חיבור. הייתי מאושרת. הידד, אני אמא טובה! אז הנקתי, ולפעמים (רק לפעמים) גם נהנתי מזה. הילד גדל, וצמח, ולא שבע ממה שנתתי לו, אז נתתי גם תחליף.
וכל הזמן, בכל מקום, "את מניקה?"/"את צריכה להניק יותר!"/ "זה בריא לילד שתניקי"/ "להניק להניק להניק!" 👿 .
אמהות טריות הן קהל שבוי לכל דבר. הן שבריריות הרבה יותר מאיך שהן נראות.
אף אחד לא אומר לאשה, לא מסביר לה באמת, שאחרי הריון יגיע תינוק. עד שכבר למדנו איך לחיות עם ההריון, פתאום יש עוד אדם קטן שצריך טיפול.
שלא תבינו לא נכון, תינוק= אושר. העולל הקטן הכניס יותר אושר לחיי מכל דבר אחר, כולל הנסיך, אבל על כל מילימטר של אושר, נכנס סנטימטר של פחד.
כי הכל מפחיד פתאום. ולכי תדעי אם את עושה את הדברים הנכונים, אם את גורמת לו אושר, אם את עושה משהו טוב, או שאת צריכה כבר לשריין לו מקום אצל פסיכולוג הילדים המוצלח שגר לא רחוק ממך.
ולכל אחד, מכל מקום, יש מה להגיד. תמיד יהיו הערות (וגם הארות) על הצורה שאת מלבישה את הילד, על הצורה שבה את מכסה אותו, על הצורה שבה את מחתלת אותו, אבל הכי הכי נוגע, הכי הכי מטלטל, זו ההנקה. כי נשים תמיד תהיינה חסרות בטחון בהקשר הזה.
את לא באמת יודעת מה קורה שם, בתוך הציצים האלה. את לא באמת יודעת אם יש שם מספיק חלב בשביל הילד. ועזבו אותי מהאמירה "בסוף הכמות מסתדרת". כי זה לא נכון. לא תמיד. לפעמים הכמות נשארת רבע ממה שהילד צורך, ואת לא יכולה לדעת את זה אם לא תנסי דברים אחרים.
ולפעמים את ממשיכה לתחליפי חלב, ולפעמים את עוברת לשאיבה (ובמאמר מוסגר- אם כשהנקת הרגשת קצת כמו פרה חולבת, תחשבו איך מרגישה אישה שלשני שדיה מחוברות משאבות יניקה ששואבות את החלב. בואו נאמר שזו לא הייתה שעתי היפה כאדם), ולפעמים את סופרת את הימים עד לסוף שלושת החודשים המקודשים (ההמלצה הגורפת היא להניק מינימום שלושה חודשים- כי שלושת החודשים הראשונים הם המשמעותיים ביותר), ואז מפסיקה, כמוני.
העולל עדיין גדל, וצומח, והוא כבר יותר דומה לעוג מאשר לעולל, וההנקה כבר מזמן מאחורינו, אבל עדיין אני מקבלת מבטים מאשימים, ועדיין יש בי את המקום הקטן הזה שמתכווץ כשאני אומרת "לא, אני כבר לא מניקה".
אין לי ציצים גדולים. האמת, אם תשאלו את אחותי, סביר להניח שהיא תאמר שיש לי ציצים קטנים. אני אישית מעולם לא הבנתי את ההתלהבות הגברית הזו משתי בלוטות שומן בגוף.
אבל דבר אחד אני יודעת. אלו הציצים שלי, ומה שבהם זה שלי. אז עזבו אותי בבקשה, ועזבו את הציצים שלי!
תגיות: דימוי עצמי, הנקה, לידה, ציצים, שאיבה
מסכימה עם כל מילה. גם אותי מאוד מכעיס מסע הפרסום שמפעיל לחץ נוראי על יולדות בכלל ויולדות צעירות בפרט. ניזכרתי בעצמי כשבלידה הראשונה ניכנעתי לשטיפת המוח, סבלתי מפצעים וכאבי תופת בחזה, הקטנה לא עלתה במשקל והתקופה זכורה כסיוט – עד שהתחילה לינוק מבקבוק.
בשתי הלידות הבאות הודעתי כבר בבית חולים – אין הנקה ולא מעניין אותי כלום.
ורק לעניין "הבריאות" – יש לי חברה שהניקה את בנה עד גיל שנתיים והוא היה הילד הכי חולה שהכרתי מעודי.
תראי, אני שילבתי הנקה ואוכל מתוסף מההתחלה. בהתחלה אמרו לי בבית החולים שהוא גדול מדי ולכן לא יהיה לי מספיק חלב, אחר כך הנקתי במשך היום ובלילה הוא קיבל תוסף.
בינתיים, טפו טפו טפו, אפילו נזלת לא הייתה לו.
אין לי בעיה עם נשים שרוצות להניק, אין לי בעיה עם נשים שלא רוצות להניק. יש לי בעיה עם אווירת הטרור של ההנקה.
יש בהתנהלות הח"כ מאין "פיל בחנות חרסינה"- אם בכוונתו לטפל בלחץ המסחרי שמפעילות חברות שמרוויחות על חשבון בית-החולים והיולדות(מי לא זוכרת את כל הזרים שמסתובבים חופשי בחדרים, בשיווק אגרסיבי של מוצרים שונים- טיטולים, שבועונים ותמ"לים…)יכל למצוא דרך ממוקדת ומעשית לפתרון הסוגיה. אבל להפיל "פתרון" על היולדת זה מגוחך. זכות כל יולדת להחליט מה טוב לעוללה ולה, מה מתאים להם. זה שהאשה אחרי לידה זה לא אומר שאיבדה את כושר השיפוט שלה, אבל באמת שהיא לא צריכה עוד תחושת לחץ מהסביבה, ועוד הרפואית, על החלטותיה!הקיצור- עוד החלטה על חיי נשים שנקבעת על-ידי גברים..
ילדתי לא מזמן. הייתי במחלקת יולדות חמישה ימים. באף יום לא הגיעו נציגים של חברות והציעו לי תוספי מזון.
מה שכן היה, זה שבחדר התינוקות היו בקבוקים מוכנים עם תוסף מזון של אחת החברות. מצד שני, כדי לאזן את זה- ביציאה מהמחלקה קיבלנו חבילת שי של החברה השניה.
השיווק האגרסיבי, שהתחיל כבר ביח"צנות של מחלקות הנשים (בסבב שעשינו לפני) היה להנקה. כל הזמן. כמה שזה חשוב, כמה שזה קריטי, כמה שזה בריא, כמה שפה וכמה ששם.
יש שני אספקטים לחוק – עם אחד אני מסכימה ועם השני פחות. הוצאת החברות המסחריות והשיווק מבתי החולים – מבורך. יש גבול לציניות ולקידום מוצרים לקהל הכי שבוי שיש – אמהות שזה עתה ילדו וחוות חוויה יוצאת דופן לא צריכות להיות מוצפות במוצרים פרסומיים.
עידוד ההנקה – עניין ההחתמה של האם שהיא יודעת שלהניק זה הכי טוב – זה מה שמפריע כאן, אם היא רק חותמת על הסכמה שיאכילו את התינוק בפורמולה, לא צריכה להיות בעיה, זה לגיטימי בעיני. כי זה באמת לא לעניין שיעשו את זה ללא הסכמתה. לא צריך להכניס לאמא רגשות אשם לגבי הנקה וזכותה להאכיל את הילד בפורמולה מהדקה הראשונה. אופנות כאלה במילא באות והולכות, ואין סיבה לאכוף אותן בחוק.
חותמת על כל מילה שאמרת, אבל עם הסתייגות אחת, כמו שעניתי לחמדה.
לא נתקלתי בשיווק אגרסיבי של התחליפים. נתקלתי בשיווק מאוד אגרסיבי של ההנקה.
הי בר,
קראתי את הפוסט ואני רוצה להגיב, למרות שאולי אני אעצבן אותך?
קודם כל בקשר להצעת החוק, אני חושבת שהיא נהדרת מכיון שהרבה מאוד נשים מגיעות ללדת בלי שום ידע על גידול תינוק באופן כללי ועל הנקה בפרט ואז דוחפים להן את התחליפים מתחת לאף והן אומרות אוקיי אני אנסה, הרי אני מותשת כרגע ומה יש לי להפסיד? ויש להן המון מה להספיד – כי הרבה תינוקות, אם יקבלו בקבוק מיד אחרי הלידה במקום הנקה, לא יהיו מוכנים לינוק אח"כ בבית!! כי בקבוק זה הרבה יותר קל ואז הנשים יחשבו (כמוך) שאין להן מספיק חלב כי התינוק מתעצבן על הציצי או נרדם מהר מידי (כי הוא התאמץ לינוק והתעייף) ויעברו מהר מאוד לבקבוק ויתיאשו.
מה שהחוק מציע זה קודם כל שהאם תחתום על כך שהיא לפחות קצת קראה על הנושא, שזה עצמו יעודד לפחות חלק מהאמהות לקרוא ולהשכיל בנוגע הנקה, וחוץ מזה הם מציעים שלא ינתנו תחליפים בחינם בבית החולים כשאת מיד אחרי לידה ואיך כוח להתמודד עם הנקה.
אגב, את הפסקת בגיל 3 חודשים כשבעצם זה הזמן שבו ההנקה היא הכי קשה. בערך בגיל 3, 4 חודשים (וזה משתנה כמובן ותלוי בכל זאת בתינוק), התינוקות מתחילים ליננוק מאוד ביעילות ובגיל 4 חודשים בערך כבר יודעים לינוק כמות גדולה יחסית בחמש דקות ממש וזה מספיק להם בד"כ כבר ל הרבה זמן (נניח 3, 4 שעות).
אני מאוד סבלתי בהתחלה ורק היועצת הנקה השלישית היתה מספיק חכמה/מיקצועית/מנוסה להבין מה הבעיה ולהסביר לי, כי שתי אלו שקדמו לה היו מטומטמות ויש המון כאלה במקצוע הזה ואמרו לי שהכל בסדר!! (אני אפילו היום כועסת). ואין לרוב הנשים כוח לעבור מפוסטמה אחת לשניה כשהן סובלות מטחורים וכאבי לידה ובנוסף כאבי תופת בהנקה וכשהן דואגות שהתינוק לא יונק מספיק, ואז ההנקה נהרסת להן, סתם.
לגבי חוסר בחלב, לפי מה שאני מבינה זה מאוד נדיר וסביר שלא היתה לך בעיה של מחסור (אולי כן אבל זה פשוט נדיר מידי וכמעט כל בחורה שיש לה בעיות בהנקה ומתיאשת מתישהו חושבת שהיה לה מחסור, פשוט כיון שהיא לא ידעה להבין מה היתה הבעיה)
אני לא מטיפה דווקא להנקה, בר, אני פשוט דיברתי עם המון נשים שהתיאשו מהנקה כיון שלא היה להן כיף והיה להן מעיק וזה בדרך כלל מחוסר ידע שלהן וחוסר ידע של מי שסביבן. כי כנראה שיש בעיה למצוא יועצות שיודעות את העבודה שלהן.
ועוד מילה, אני חושבת שהחוק בא כתגובה למה שקרה בחברה שלנו בכמה עשרות שנים האחרונות – היתה הטפה והמון הסברה לאיך תחליפים יכולים לשחרר את האשה ה"פמיניסטית" מ"עול" ההנקה. והבעיה היא שזה אמנם עבד מצוין!! בדור של ההורים שלי, כמות עצומה של נשים לא הניקו, כמעט דור שלם!! בהרבה חברות להניק היה ממש מוזר והסתכלו על נשים מניקות כעל פרימיטיביות וקיצוניות. אבל התברר שזה לא לגמרי מדויק. שיש חסרונות מאוד כבדים לתחליפים ואני חושבת שזו הסיבה שיש כאילו הטפה בשנים האחרונות לחזור להנקה.
תראי, אני רוצה להתחיל ולומר שאין לי ולו דבר נגד הנקה. לא סבלתי מההנקה, ויש לא מעט רגעים שאני מתעגעת לזה (בעיקר לתחושה המאוד פרימיטיבית הזו של הילד שמחובר לציצי, יש משהו בחיבור הזה- נכון?).
הנקתי את העולל ברגע שאפשרו לי, ההנקה הייתה סך הכל בסדר. וגם עברתי כמה וכמה יועצות הנקה, שבסופו של דבר הסכימו שאני עושה את הדברים נכון.
דווקא בבית החולים אמרו לי לשלב עם תמ"ל כי הילד גדול. ומההתחלה העולל קיבל הנקה ביום, ובלילה הנסיך האכיל אותו תמ"ל.
אבל זה לא קשור רק אלי. התופעה הזו, של עידוד ההנקה בכל מקום, עצבנה אותי הרבה לפני. אני לא חושבת שיש מישהי שמגיעה ללדת היום ולא קיבלה הרצאה אחת או שתיים על הנקה לפני. גם בקורס הכנה ללידה מדברים על זה לא מעט.
אני לא מקבלת את הטיעון של "אין דבר כזה שלאשה אין מספיק חלב". דיברתי עם לא מעט נשים. יש דבר כזה. אני עברתי את השלב שבו גם שאבתי, ולאורך זמן הסתבר שאין מספיק חלב. ולא, הכמות גדלה אבל לא מספיק.
ואת יודעת מה, בדור של ההורים שלנו, כמו שאמרת, לא הניקו. עובדה שאנחנו עדיין חיים, לא?
כל דור יש לו את ההטפה שלו. הפעם ההטפה היא לחזור להנקה. לכי תדעי מה יקרה כשאשתו של העולל תהיה בהריון.
שוב- מי שרוצה ויכולה להניק- בכבוד, אבל למה לשבת לכל השאר על העורק??
אני מסכימה חלקית איתך. אני לא הנקתי מסיבות שונות אף ילד (למרות שניסיתי עם הבכורה) ועדיין יש משהו בהצעת החוק. כמו שנאמר בכתבה,יצרניות התחליפים מעניקות לביה"ח תחליפי חלב ללא תשלום כחלק משיכנוע האמהות להמשיך בתחליפים לאחר השחרור מביה"ח.
בהתאם לזה, "הורים רבים בוחרים להמשיך ולהאכיל את ילדיהם בתחליף החלב אשר סופק להם בבית החולים והמכרזים לאספקת תחליפי החלב לתינוקיות לרוב נעשים בדרך שבה היצרניות הן אלו שמעבירות כסף או שווה כסף לבית החולים – בנוסף לאספקת תחליפי החלב לתינוקיות."
אני נגד התופעה לעיל. בהתאם לחוק החדש ההורה יוכל להחליט בעצמו באם להיניק או באיזה תחליף חלב להשתמש ללא השפעה חיצונית ואיני רואה בזה פסול. החוק החדש בא לטובת ההורה ולכן אני בעדו.
תראי, נכון שבחדר התינוקות חילקו בקבוקים מוכנים עם תוסף מזון לתת לתינוק. אני מבינה שבד"כ הורים שמתחילים עם תוסף מסויים סביר להניח שגם ימשיכו איתו. אבל כמו רוב האמהות שנותנות תחליפים שאני מכירה,גם אני לא שומרת נאמנות, כמו הרבה מאוד אמהות אחרות שנותנות תוסף, אני נותנת פעם כזה ופעם כזה.
אני לא חושבת שהמדינה צריכה להתערב בדברים האלה. יש מספיק אנשים אחרים שעושים את זה, לצערי.
אני לא החלפתי בין המוצרים ונצמדתי למוצר מנצח ואני מכירה עוד כשנהגו כמוני..
את צודקת בעיקרון, אך אני נגד התופעה שייצרני הפורמולות משווקות באגרסיביות את מוצריהם בביה"ח ומחלקות אותם בחינם בביה"ח למען הפירסום. אני רואה בזה שחיתות. כל חוק שיוצא נגד זה, טוב בעיני.
בביה"ח לא התערבו בהחלטתי לא להניק ולא ניסו לשכנע (בלידה האחרונה בעיקר).
אגב, אני מכירה מספר אימהות שהניקו וילדיהן חלו לעיתים קרובות בניוגוד לילדי..
אני חושבת שעניין ההחלפה בין התמ"לים נולד בעקבות רמדיה, ולא היה שכיח לפני…
דווקא במחלקה שהייתי בה, לא ראו בעין יפה את העובדה שרציתי שלא יעירו אותי בלילה (הייתי אחרי ניתוח).
יכול להיות שהלחץ מופעל בעיקר על אמהות בפעם הראשונה, בפעם השניה יש לאמהות לא רק יותר בטחון עצמי, אלא גם מודעות גדולה יותר למעשיהן. הרבה פחות קל להפחיד…
תודה על הפוסט החשוב.
החלטתי (ולא "ויתרתי על ההנקה" המתנצל) לא להניק את בתי לאחר כשבועיים של נסיונות הנקה.
אני רוצה להצביע על שני הרווחים עיקריים לי, לבתי וגם לבנזוגי ואביה של התינוקת:
הראשון, הרווחתי שעות שינה. כן כן, התינוקת אכלה באופן מסודר ומדוד כל 4 שעות ואני יכולתי לנוח. לטעמי זה לא פחות חשוב מערכו התזונתי של חלב האם מול ערכן של הפורמולות.
השני, בתי ומשפחתנו הרוויחה מגיל שבועיים הורות שוויונית. אבא מטפל בה כמו אמא ולהיפך. אצלנו לא היה מצב שאבא הוא "רק שליח לסופרפארם עד גיל שנתיים" כמו שהדיווח לי מכר על חוויית ההורות שלו. זה רווח אדיר!
והילדה, היום בת 5 וחצי – אהובה, עליזה, חכמה ובעלת מערכת חיסונית שהלוואי על כולנו.
ראשית- ברוכה הבאה לבלוג שלי!
אני חושבת שאחת הסיבות העיקריות שבגללן נתתי מלכתחילה תמ"ל בלילה הייתה כדי שבעלי יקח חלק בתהליך ההאכלה. אני חושבת שזה מאוד חשוב הקשר בין אב לילד, ועד היום בעלי לא מוותר על הרגעים הללו בלילה.
אין ספק שלהנקה יש ערך תזונתי, אבל כמו שגשומת עיניים כתבה, חשוב לא פחות רווחת האם, ובהחלט אני יכולה להעיד שהיה לי קשה. התחושה כשאת מניקה היא שאין לך זמן לעצמך בכלל, בעיקר בהתחלה (העולל היה מחובר לציצי רוב הזמן בחודש הראשון).
תודה על דברייך!
יש הרבה דתות איומות בעולם. רובן נכנסות לך לנשמה ומכתיבות לך איך לחיות את החיים שלך. רובן גם יודעות לזהות אנשים בעמדות חולשה ומצבי מצוקה ומפעילים את המניפולציות שלהן בדיוק אז.
לדעתי המסיונרים של ההנקה אינם שונים בשום אופן מאותם דתיים פנאטיים. גם הם, מציגים תמיד רק צד אחד של המטבע וחסרי סובלנות כלפי מי שאינו מסכים עם עמדתם. אני זוכרת את התחושה של הפעם הראשונה שבה נתתי לילדי הראשון תחליף חלב אם: נתנו לי להרגיש כאילו שעל קופסת התחליף מצויירת הגולגלת הזו שמצויירת על כל רעל מצוי והנה, אני הולכת, בדעה צלולה, להלעיט אותו מזה. מהר מאד הבנתי שאם מרגילים ל"גם וגם" זה עובד, על אף דיווחי המיסיונרים. וכמו אורית מעלי, גם אצלנו פתאום היה ברור שאם אין לחץ להיניק יש יותר זמן לנוח כמו שצריך ושכבר אין בלעדיות בטיפול, אלא גם אבא וגם סבא וגם סבתא יכולים לשאת במלאכה.
ואכן, מקוממת ההתערבות החיצונית ועוד יותר הממשלתית במה שאמורה להיות החלטה אינדיבידואלית לגמרי.
בקיצור, בר, איתך בזעמך הצודק כל כך, ושהפלאת לנסח.
אני מוצאת את עצמי יושבת ומהנהנת בראש מול המילים שחצבת בבלוג שלי.
רוצה להגיד תודה, וגם לשלוח חיבוק, אם אפשר.
ועוד משהו… קטן. פצפון, אפילו. אם אנחנו כבר מתעסקות בדתות, אז בואי נלך על דת אחרת: המדע.
מישהו מכל מטיפי ההנקה קרא פעם מאמר מדעי (ולא איזה משהו שמישהו השפריץ באינטרנט) על יתרונות ההנקה?
אם מערכת החיסון של התינוק אינה יודעת לייצר נוגדנים מדוע מחסנים תינוקות בני יומם כנגד צהבת (חיסון רקומביננטי, שדורש פעילות של המערכת החיסונית)?
וגם – נוגדנים הם חלבונים. חלבונים מתפרקים בקיבה – כך קיבתם של האדם וגם של רוב שאר היצורים מתפקדות.
אז כן, מבינה את היתרונות הרגשיים. ואשמח להפניות קונקרטיות של מדענים בעלי שם ושאינם ממומנים ע"י שום ליגה על השאר.
על המדע אני מנועה מלדבר, בעלי שייך עמוק לדת הזו 🙂
גם אני שייכת עמוק לדת הזו – ומכאן נקודת המוצא שעד שלא יוכיחו לי אחרת (בכלים שאני מבינה), הנקה היא לגמרי over rated…
לא הנקתי מעולם, אבל זה כי גם לא ילדתי מעולם – אז לא נדרשתי לסוגיה הזו
אני זוכרת את התקופה בה הנקת ואת התגובה שלך לשאיבה. אני חושבת שלא אשכח את דימוי הפרה החולבת שלך לעד (ואם יהיו לי טראומות באשר לשאיבת חלב אני אדע למי לבוא בטענות :-P)
אבל אני חושבת שלחלק בהצעת החוק שנוגע להסכמת האם להאכלה בתחליף יש ייתרון ברור. אני מכירה מספר תינוקות שהואכלו בתינוקיה בתחליף, דבר שהיה בניגוד מוחלט לאידיאולוגיה של האם ולרצון שלה. סידור של העניין הזה בצורה פורמלית עם חתימה יעשה רק טוב…
ובנוגע לשאר הדברים –
לא יודעת אם באמת להנקה יש ייתרון ברור על פני התחליפים ולא מתיימרת לדעת. אני כן יודעת שיש ייתרון ברור לילד שאמא שלו מאושרת על פני ילד שאמא שלו סובלת, ואם האמא סובלת מההנקה לילד יהיה הרבה יותר בריא להיות עם בקבוק ואמא מחייכת.
לא יודעת איך אפשר להאכיל את הילד בניגוד לרצון אמו.
שוב, מנסיון אישי בלבד- נשים שרצו אך ורק להניק- העירו אותן כל שלוש שעות להנקה. נשים שאמרו שאינן רוצות שיעירו אותן, מן הסתם יכלו להניח שהאוכל שהתינוק שלהן יקבל בחדר התינוקות הוא לא חלב אם…
אבל אין ספק שהתחברתי, ואני מסכימה לגמרי, עם האמירה לגבי אמא מאושרת.
ועזבי אותך מהדימוי של הפרה, אני כבר מתה להגיע למצב הזה שוב. (לא של הפרה החולבת..)
(שלחתי לך מייל)
[…] ברבורה בהתהוות על סוגיית ההנקה. […]
אני לא אישה, אבל מכיר את זה די מקרוב.
וכבר הגיבו לך כמה פה, אז לא אחזור על הדברים. רק אומר שלפני כ-20 שנה ברירת המחדל בבתי החולים היתה לעשות חיים קלים לצוות ולדחוף בלי לשאול בקבוק (ולסתום לרעשן הקטן את הפה).
זה לא שאומרים לך לא לתת בקבוק, אבל הממסד היצרני שדוחף מוצרים ובתי החולים שרק רוצים שקט, זה לא לטובת היילוד והאם. ראוי לתת לך את אפשרות הבחירה, ונראה שהחוק מכוון לכך.
שיהיה לבריאות – לך ולקטנטן
אני מסכימה איתך. אני רק חושבת שהאופנה כל פעם מתחלפת, והלחץ המופעל על האם הטריה אינו מוצדק.
והקטנטן, יותר דומה לעוג מאשר לקטנטן 🙂
שבוע טוב לך ידידי!