 |
מעשה בבחור צעיר, מגודל, שחבריו מכנים אותו "פין" (טרול במיתולוגיה האירית), בן 19, שפוגש יום אחד ילדה עזובה בת 6 ומביא אותה לביתו.
בעולם של היום אותו בחור היה נכלא לשנים ארוכות (במקרה הטוב), הסוטה המסוכן, אבל פעם, בימי התום, הייתה זו תחילתו של ספר שדורות של ילדים (למה להתחסד, ילדות דווקא) קראו.
"מר אל כאן אנה" מספר את ספורה של אנה, ילדה בת שש, שפוגשת בשעת לילה מאוחרת את פין, שנשבה בקסמיה, ומכניס אותה ללבו ולמשפחתו.
"היא נראתה כבת פראים קטנה, מרוחה כולה בצבעי צבעים, על פנים וזרועות, צואר ורגלים; חזית שמלתה מהומת צבעים מוחלטת" (עמ` 14).
אנחנו לא באמת יודעים יותר מדי על אנה. יש מספר רמזים לכך שחייה לא היו קלים, ושהיא ברחה מבית מתעלל. משטרה כמובן לא מתערבת, כמובן שחייה של אנה מאושרים, ימי התום כבר אמרתי?
אנה חיה בביתו של פין שלוש שנים, עד למותה הטרגי.
בספר נתקלתי פעם ראשונה לפני שנים רבות.
כבר אז לא אהבתי אותו, ולמען האמת זנחתי אותו די מהר.
גם היום, כבוגרת, איני אוהבת ספרים מתפלספים, שדנים בנושאים תאולוגיים של טוב מול רע, מלאך מול אלוהים. לפני עשרים שנה, כשהייתי ילדה, לא סבלתי אותם אפילו יותר (הזיקנה גורמת לך להיות סובלנית יותר).
הספר עוסק רבות בנושא האלוהים. אנה עוסקת רבות בנושא:
"ההבדל בין איש למלאך הוא פשוט. המלאך הוא בעיקר מבפנים, והבן אדם הוא בעיקר מבחוץ" (עמ` 7).
ברור לי שאני מקימה עלי עשרות אנשים שאהבו את הספר, אבל ראבאק, אם אנה הייתה חיה היום היא הייתה `ילדת כאפות`, או הבת של הרבנית קוק (בחרו מהי האופציה המועדפת עליכם).
בדומה ל"נסיך הקטן" גם כאן מדובר בספר פילוסופי משהו, שדורות של ילדים/מבוגרים ראו/רואים בו ספר מופת. גם כאן גיבור/ת הספר נעלם לפתע. וכן, גם את "הנסיך הקטן" לא סבלתי.
פיין הוא שמו הספרותי של סידני ג`ורג` הופקינס, שחי באיסט אד בלונדון בשנות ה-30` של המאה הקודמת. הוא עזר לילדים במצוקה ושנים לא מעטות זחל על רגליו לאחר שנפגע ע"י רכבת (בסופו של דבר עבר ניתוח ששיקם, ולו חלקית, את הליכתו).
הספר יצא לאור בשנת 1974 ותורגם לעברית (במספר מהדורות) החל משנת 1979.
עד היום, אגב, לא ברור האם הספר מבוסס, ולו חלקית, על מישהי מיוחדת.
לספר יצאו שני המשכים שלא זכו להצלחה: "Anna`s Book" (שתורגם לעברית כ"ספר של אנה" בשנת 1988) ו"Anna and the Black Knight" (שלא תורגם לעברית).
לסיכום:
(כי בכל זאת מדובר בספר שפעם היה קלאסי משום מה)
מר אל כאן אנה/פין
Mister God, This Is Anna/Fynn
מאנגלית: אוריאל אופק
הוצאת זמורה ביתן, 1987
183 ע"מ
תגיות: אהבה, אלוהים, מוות, מר אל כאן אנה, מרגנית, משפחה, פין
יש הבדל עצום בין הנסיך הקטן לזה …
הן מבחינת צורת ההבעה של הדברים
כל שכן הכיוון אליו הולכים הדברים
הנסיך הקטן הינו משהו לא מציאותי
סוג של מבט ילדותי הזייה בוגרת של ילד
לעומת זאת הספר שסיקרת כאן מתסק בשאלת קיום האל המאלכים ובכלל העולם הבא…..
את הנסיך אהבתי מאד ועדין אוהב את זה לא סבלתי כילד
וכמבוגר שמחתי שטאי בת ה8 זרקה אותו ואמרה שהוא מרגיז ….
לא יודעת
בעיניי שניהם היו מעצבנים באותה המידה
(אגלה לך סוד- בקריאה שלי כבוגרת ב"מר אל", התקדמתי שלושה עמודים בדיוק יותר מאשר כילדה- ואני יודעת את זה כי כילדה עשיתי דבר איום ונורא- אוזן חמור)
וי וי וי
דעתי הפוכה לשלך בנוגע לשני הספרים
הנסיך הקטן תמיד נראה לי קיטש די מטופש שכילדה כלל לא דיבר אלי, ודווקא לגביו קצת התרככתי עם השנים.
לעומתו את מר אל כאן אנה מאד אהבתי על כל רמותיו. בעיקר זכורים לי חיי הלילה המוצגים בו, המשחק במראות, ואווירת החיפוש והתהייה על כל דבר.
הייתי מצפה שאם ילדים לא יאהבו אותו זה יהיה כי הוא יהיה קשה מדי עבורם,. יותר מדי "מדעי". אבל דווקא האלוהות שבו (ואני מדברת על זיכרון מפעם) לא נראתה לי דתית אלא דרך להבין בה דברים בעולם בלתי מובן. ממש לא ספר צדקני או מטיף כמו ספריה של הרוזנת דה סגיר.
היה מאד נחמד להיזכר בספר הזה שבעיני, עד היום, הוא ממש פנינה. תודה לך!
האלוהות שבו
נורא עצבנה אותי. אולי כי אף פעם לא הבנתי איך ולמה אנשים חושבים שהם מין סוג של מריונטות, ואלוהים משחק בהם.
שמחתי להזכיר 🙂
קניתי אותו לילדי כשהיו צעירים
הבכור נולד ב- 75…
נראה לי שהוא עדין נמצא בספריה שלנו
בעצמי לא קראתי אותו
נראה לי שאת
דווקא תאהבי אותו….
גם אני לא אהבתי אותו כלל
אני זוכרת את עצמי מסתובבת עם הספר ולא מצליחה לקרוא יותר משלושה דפים בגלל שהיתי תולעת ספרים זה מאוד העציב אותו וכך ניסיתי לקרוא אותו שוב ושוב…
לא אחזור אליו שוב לעולם למרות שלא הצלחתי לסיים אותו!
טל
גם אני לא ממש הצלחתי לסיים אותו
לא כילדה ולא כבוגרת.
לא סבלתי מעולם את הספר הזה
מדהים כמה אנשים לא
אהבו את הספר, במיוחד לאור העובדה שעד עכשיו שמעתי רק מי שהיה בעדו….
לדעתי מי שאהב אותו היו בעיקר העורכי
העורכים שלו… גם אני אישית לא סבלתי את הספר – ניסתי לקרוא אותו כמה פעמים (בעיקר בגלל שהוא יצא בהוצאת ספרים קלאסית…) וכל פעם ראיתי שאני ממש לא מסתדרת איתו… תרגישי בנוח – את בחברה מאד טובה 🙂
המועדון הזה הולך וגדל אני רואה 🙂
הצצתי אל הספר גם היום…
לא הייתי בטוחה שיש לנו אותו בספריה – אבל מצאתי 2 עותקים (מן הסתם הספר היה ב`מצעד הספרים` בשנה כלשהיא…) דבר ראשון לא אהבתי את הכתב הקטן שלו (כתב שהיה נהוג בשנות ה-70 – מנוקד וקטן – לא נוח לדעתי…) ובעיקר שוב ראיתי שלא התחברי אל הספר…
אני חושבת שזהו זה
אני נשברתי.
פעם חשבתי שאני מיעוט קטן, היום גיליתי שאני רוב גדול 🙂
ראשית, על טעם וריח…
כל ספר, "טוב" או לא, יכול להיות אהוב ויכול להיות שנוא ואין זה אומר הרבה על טיבו.
לגבי סוגיית הילדים-מבוגרים: קראתי את הספר לראשונה בגיל 12-13 ואהבתי אותו מאוד. אני סבורה שלו היתי מנסה לקרוא אותו קודם הייתי מפספסת הרבה מאוד דברים ולא הייתי אוהבת אותו באותה המידה. עם השנים ובקריאות מאוחרות יותר אני מגלה יותר ויותר כמה הספר נהדר, הן מבחינת התוכן והן מבחינת האסתטיקה והפיוטיות.
אני מאוד חולקת על הטענה שזה ספר "דתי" או שמשווק דת באיזושהי רמה, הדיון באלוהים או במלאכים נעשה, בעיניי, רק כסמל – לא סתם אנה מתנגדת לכל הקונספט של כנסיות ומקדשים – אין צורך בהם משום שאלוהים הוא משהו שהוא שלנו, בינינו לבין עצמנו, ולכן גם נתון לפרשנות אישית.
אפשר לאהוב התפלספויות ואפשר גם לא, אבל בין אם נהנים מזה או לא, אני חושבת שקשה לפספס את הכתיבה וההתבוננות האינטליגנטית של מחבר הספר. אין זה משנה אם זה סיפור אמיתי או לא, אם היתה דמות כזו, אם המחבר הוא אכן הדמות של פין, ובכלל כל העלילה היא שולית בספר הזה – העיקר הוא המחשבה המורכבת והפשוטה כאחד שהיא גם ילדית וגם בוגרת, והיא מצליחה לגעת בכל כך הרבה נושאים בדרך לא קונבנציונאלית.
באשר לסוגיית הנסיך הקטן – על אף נקודות הדמיון בין שני הספרים, השוני ביניהם עצום, גם מבחינת הפנטזיה שבנסיך הקטן לעומת המציאותיות של אנה, וגם מבחינת עומק התכנים והיקפם. הנסיך הקטן מציג רעיון אחד, מופשט ופשוט, שעטוף בעטיפה מתוקה, בעוד שאנה מציג מגוון רחב של רעיונות שמצריכים התעמקות ומחשבה.
את מעמדו של הספר כקלאסיקה הוא קיבל, סביר להניח, לא משום היותו קונצנזוס, זה לא יכול להיות קונצנזוס בדיוק מהסיבה שהנסיך הקטן כן, הוא משדר על גל קצת אחר, סוטה מהדרך הראשית ומשוטט בשבילים קטנים ונחבאים, וזה גם סוד קסמו.
יכולה בקלות להבין אנשים שלא התלהבו או לא התחברו, אבל בשביל "לא לסבול" צריך שזה ייפגע באיזה עצב רגיש, מעניין.
וואי, מעניין מה שכתבת. עכשיו גרמת לי לחשוב. 🙂
מצד שני, גם במה שאת כתבת את מציינת את העובדה שאנה חושבת שהאלוהים נמצא, במילים שלי, בתוך כל אחד ואחת מאיתנו.
פשוט לא מתחברת לדברים ה"רוחניקיים" הללו. הם מעצבנים אותי.