 |
הפעם, תאמינו או לא (ומי שמכיר בטח לא יאמין…) נכתב הפוסט בידי הנסיך:
אתחיל בגילוי נאות:
שלא כמו זוגתי, אינני חובב קריאה מושבע ועל כן מעטים הספרים שאני קורא, ומעטות ההזדמנויות לכך.
לכן גם איני מתיימר להיות מבקר ספרים מקצועי, וכל שאני כותב להלן הן חוויותי כקורא מתחת לממוצע.
בסוף השבוע ולכבוד הנופש הבא עלינו לטובה, נתנה לי הברבורה ספר מתח עברי (ולא מתורגם – כמו בפעמים הקודמות).
מבחינה טכנית לחלוטין, כבר בעמודים הראשונים שמתי לב שהשימוש בשפה מצא חן בעיני הרבה יותר מאשר בספרים מתורגמים.
בהחלט אשתדל לתת משקל יתר לספרות מקור בהמשך דרכי כקורא.
לעומת זאת הסגנון של המספר, השופט אורי דולב, העיק עלי לאורך כל הדרך עד העמוד האחרון.
דולב מוצא עצמו נאשם במשפט רצח, כשיש לו הרבה מה להסתיר, ובאופן אירוני ממוקם בצדו האחר של החוק ממה שהיה רגיל כל חייו.
אולי זוהי דרכם של שופטים (למזלי איני מכיר אף שופט), אך לדעתי הוא טורח יתר על המידה בתיאור רגשותיו ומחשבותיו באופן שמעלה חשד שמא כ-30 אחוז מתוכן הספר הוא רק מילוי וריווח של העלילה, על מנת למשוך זמן ולהרוויח עמודים ולכרות עוד כמה יערות גשם.
כמו בכל עלילת מתח-רצח קלאסית, החשוד העיקרי בעיני הקורא והחוקרים משתנה לסירוגין והראיות נחשפות לאט לאט על מנת ליצור פיתולים בלתי צפויים בקו העלילה.
היה לי נחמד לקרוא קצת על מערכת המשפט בארץ, ועל יחסי המשטרה – הפרקליטות – ובתי המשפט.
מצאו חן בעיני הקישורים בין התפתחויות העלילה לבין אלו שקורים באופרות, אותם אני מכיר מילדות (אמי חובבת אופרות).
אולי היה לי מזל של מתחילים, אך חשדתי במעורבים האמיתיים ברצח כבר מאמצע הספר, וברוצח האמיתי כמה פרקים לפני הסוף.
ויכול להיות שפשוט הרמזים המטרימים לא היו חבויים מספיק טוב, או שהמוטיב של יחסי אב-בן (או אם-בת) הבהב מתחילת הספר כמו אור נאון מקולקל.
אבל מה אני יודע? קיבלתי 60 בבגרות בספרות, וגם זה רק בזכות העובדה שהמקצוע נפל בהגרלה
…
…
לסיכום זהו בהחלט ספר שמתאים לחופשה קצרה, או לטיסה למי שקורא מהר.
כן כדאי לקרוא למי שאוהב מתח, ואין לו כבר 90 ספרים אחרים שמחכים על המדף….
את הכריכה האחורית אפשר לקרוא באתר ההוצאה.
משחק הראיות/ליעד שהם
הוצאת כנרת, 2009
287 ע"מ
תגיות: כנרת, ליעד שהם, משחק הראיות, רצח
|מאוהב|
אהבתי 🙂
הוא מלך! הוא מלך!
בסוף הוא עוד ידבק בחיידק הספרים…
עוד כמה שנים איתך ויהיה לו בלוג סקירות משלו…
אני צופה לו עתיד מזהיר!
ואת מלכה, שהצלחת להגיע למצב שהוא כותב סקירות….
גם את מלכה ג`וניור
על שהצלחת להעלות חיוך גדול על שפתיי.
ואין סיכוי, לצערי, שהוא יידבק. זה כבר אבוד…
בהחלט שינוי מרענן
להביא את הברבור לפה
תודה על הסקירה
תודה על המילים החמות
אהבתי את הברבור 🙂
רשומה משעשעת!
יש משהו מאוד חביב בעניין הזה של החלפת נקודת המבט.
מאוד נהניתי! אם כי ספק אם אקרא…לילה טוב (:
תודה על המחמאות
זו גם דרך לעידוד הקריאה 🙂
גם אני ויתרתי על הספר..
לילה טוב!
רעיון מרענן לארח בבלוג שלך-
מישהו שלא קראן גדול ונותן כאן סקירה לא רעה בכלל.
סובבים אותי אנשים ביישנים
שלא ממש אוהבים לפרסם את דעתם
ככה זה, אני נשארת לכתוב בחושך 🙂
לבד 🙂
כמו פולניה טובה
נראה שהספר לא בשבילי 🙂
ותודה על האירוח
לגיטימי לגמרי 🙂
רעיון משעשע לתת לחצי לכוב סקירה…
אני , שגם קראתי את הספר באדיבותך הרבה, נהניתי ממנו יותר.
אומנם אני לא חביבה גדולה של ספרות ישראלית, ולרוב אני נהנית יותר מספרות מתורגמת, ליעד שהם כתב כבר שלושה ספרים שאהבתי.
הסגנון שלו קולח, פשוט ומעניין.
כמו החצי שלך, גם אני עליתי על ה"אשם" כמה פרקים לפני הסוף, אבל זה רק כי אני כבר קוראת מספיק ספרי מתח עם טוויסטים.
בכל אופן, חצי, תמשיך לקרוא ספרים….
העברתי לחצי
הוא מלמל משהו, הסמיק ונדם 🙂
האם קראת את "לונדון בפיתה" שלו?
איזה אורח מכובד
נהדר שהרמת את הכפפה, וכתבת סקירה מרתקת וטובה.
אין כאן מבקרים מקצועיים, וכולנו חובבים – עם יותר נסיון או פחות.
ההתחלה שלך בהחלט מרשימה.
והספר, אני חובב מתח מזדמן, אבל לא בטוח שזה יכנס אצלי לרשימה..
תודה (בר, אנא העבירי את המסר החם)
ויהיה נחמד לראות עוד הופעות אורח שלך 🙂
העברתי המסר
אני מניחה שהוא מסמיק בעבודה 🙂