שתיהן ניצולות שואה, שתיהן עלו ארצה והקימו משפחות. בכל אחת מהמשפחות יש ארבעה בנים ובת אחת. וכל אחת מהן חילקה בגיל שמונים לילדיה צמיד זהב עם המספר החקוק על זרוען, כדי לזכור ולא לשכוח.
ואני שומעת את זה בביתי, וחושבת על סבא וסבתא שלי. סבתא שמעולם לא מדברת. סבא שכל הזמן מדבר. וחושבת על המזל, והכאב, והצער.
ואין לי איזושהי מסקנה. רק חושבת.
בבכות ילדינו בצל גרדומים
את חמת העולם לא שמענו.
כי אתה בחרתנו מכל העמים,
אהבת אותנו ורצית בנו.
כי אתה בחרתנו מכל העמים,
מנורווגים, מצ`כים, מבריטים.
ובצעוד ילדינו אלי גרדומים,
ילדים יהודים, ילדים חכמים,
הם יודעים כי דמם לא נחשב בדמים-
הם קוראים רק לאם: אל תביטי.
ואוכל הגרזן בימים ובליל,
והאב הנוצרי הקדוש בעיר רום
לא יצא מהיכל עם צלמי הגואל
לעמוד יום אחד בפוגרום.
לעמוד יום אחד, יום אחד ויחידי,
במקום שעומד בו שנים כמו גדי
ילד קט,
אלמוני,
יהודי.
ורבה דאגה לתמונות ופסלים
ואוצרות אומנות פן יפצצו.
אך אוצרות- אמנות של ראשי עוללים
אל קירות וכבישים ירצצו.
עיניהם מדברות: אל תביטי, האם,
איך שורות ארוכות הנחנו.
חיילים ותיקים וידועים לשם,
רק קטנים-בקומה אנחנו.
עיניהם מדברות עוד דברים אחדים:
אלהי האבות, ידענו
שאתה בחרתנו מכל הילדים,
אהבת אותנו ורצית בנו.
שאתה בחרתנו מכל הילדים
להרג מול כסא כבודך.
ואתה את דמנו אוסף בכדים
כי אין לו אוסף מלבדך.
ואתה מריחו כמו ריח פרחים
ואתה מלקטו במטפחת,
ואתה תבקשנו מידי הרוצחים
ומידי השותקים גם יחד.
תגיות: מכל העמים, נתן אלתרמן, שואה
אהבתי את השיר…..
ומה דעתך על הספור של הקסלרים?
אותי זה ממש צמרר…
שיר שמדבר בעד עמו
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1459671
טסלר*