רוחי, גיבורת הספר, מכירה את התחושה הזו טוב למדי. היא עלתה לארץ עם אמה בגיל צעיר, משאירה את אביה האהוב מאחור, הגיעה לקיבוץ ובו בילתה את ילדותה ונעוריה.
מסגרת הספור היא בהווה, בזמן שאביה של רוחי מגיע לארץ למספר ימים ונפגש עמה. בין לבין רוחי מספרת את זכרונותיה, את ספורי האנשים השונים שבה, כפי שהיא מגדירה "אנשים מצטופפים בי וגופי צר מלהכיל" (עמ`12).
תחושת הבדידות שנוצרה בה כשהופרדה מאביה הולכת ומתעצמת בבית הילדים. כולנו כבר שמענו את הספורים, כולנו יכולים לדמיין, אבל התיאורים הפשוטים, המתוארים בצורה ילדית אך משכנעת הם שעושים את כל ההבדל מבחינתי-"דליה שוב על ארבע, מתנדנת במיטה, מטיחה את הראש בקיר[…] ההורים שלה אף פעם לא באים בהשכבה" (עמ` 25), או ההסבר הכל כך פשוט ולוגי למה הורים נפרדים "אבא שלה עזב את הבית כי את השפורפרת של משחת השיניים צריך לסחוט מלמטה" (עמ` 28).
ואולי צריך להגדיר את הספור הזה לא כספור של בדידות אלא כספור של ילדה שמשוועת לאהבה. ילדה שמשוועת לאהבת אביה הנעלם, וכשהוא מופיע, האהבה הזו הורסת אותה, כי "היא מופעלת על ידי חוטים סמויים,בניגוד גמור לרצונה. מה לא תעשה בשביל מעט חמימות" (עמ` 214).
זה לא ספר קל, הנושא שהוא דן בו, גילוי עריות, אינו קל ופשוט. אבל משהו בכתיבה קרץ לי. אני אוהבת את הכתיבה המינימליסטית שמאפשרת להבין את הדברים בלי להכנס לצהוב. ממשפט נוסח "המבט האחר הזה שלו סורק את גופה" (עמ` 163).
אני יכולה לקבל הרבה יותר מאשר תיאורים גרפיים מפורטים. אני חושבת שאנשים רבים יכולים להזדהות עם רוחי, למעשה כל ילד שאי פעם הרגיש דחוי ולא אהוב יוכל להתחבר.
ילדה אהובה/ אסתר אליצור
עם עובד, 1996
255 עמ`
תגיות: אסתר אליצור, גילוי עריות, ילדה אהובה, עם עובד, קיבוץ
תודה
על ההמלצה, רשמתי לי
בשמחה
וברוכה הבאה 🙂
תודה 🙂
נראה לי ספר קשה
לא בטוחה שארצה לקרוא אותו…
אכן כן
הוא ספר מאוד לא פשוט, והוא נשאר לאורך זמן.
ניראה קשה אך בטוח שאקרה אותו
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1459785#response
קשה אבל שווה
לא תתחרט
תודה על ההמלצה המשכנעת
איכשהו, הספר לא הגיע לתודעה שלי (ואני סה"כ די בעניינים).
רשמתי לעצמי, ונראה שאגיע אליו. הוא מסוג הספרים האהובים עלי.
כן, הוא די נדחק הצידה
שמעתי עליו במקרה, קראתי אותו לפני שנים והוא נעלם לי.
עכשיו קניתי אותו במכירת חיסול עודפים ב10 ש"ח.
עשית לי חשק לקרוא
לא נתקלתי בו מעולם
ממש ממליצה
הוא ספר די עלום, אני אפילו לא זוכרת איך אני הגעתי אליו.
אבל הוא נשאר אצלך, וזה מה שעושה ספר למשהו טוב, לא?
בהחלט 🙂