 |
-
גילוי נאות מס. 1: כשהייתי קטנה חלמתי לחיות בספריה. שאת כל חיי אבלה בין הספרים, הולכת יחפה על השטיח המהוה הזה שיש בספריות, מלטפת את המדפים ואת הספרים
. -
גילוי נאות מס. 2: אני אוהבת חיות. כל דבר שיש עליו פרווה (טוב, טרנטולות לא
). -
גילוי נאות מס. 3: החל משנת הלימודים הקרובה אני לומדת ספרנות (ומידענות).
דיואי הוא הספר הקלאסי לחובבי ספרים וחיות.
מעשה בחתלתול ג`ינג`י קטן שמגיע בדרך נס לספריה. טוב, נס במקרה הזה פירושו אדם אלמוני שדחף גור חתולים ג`ינג`י בלילה קר (-10 מעלות) לחריץ החזרת הספרים. כיאה לחתול ספריה הוא נקרא בשם "דיואי", ע"ש שיטת מיון ספרים הנהוגה בספריות (מיון ע"פ נושאים ותתי נושאים).
דיואי, או בשמו המלא: Dewey Readmore Books (דיואי-קראו יותר ספרים).
זה לא ספר מופת. זה לא ספר עם עלילה מדהימה, ואולי זה סוד קסמו
יש בו המון פירוט על חייו של דיואי (לטעמי יותר מדי, אבל מה אני יודעת, אני מעדיפה כלבים
), ועל חייה של ויקי מיירון, אמא חד הורית ומנהלת הספריה בה התגורר דיואי.
זה ספר על עיר קטנה, על אנשים קטנים, עם טעם של פעם- חקלאים העובדים בשדות תירס, אמהות חד הוריות, אנשים רגילים לגמרי, ועל חתול אחד מפונק לחלוטין.
ספר שמשאיר חיוך על הפנים. לפעמים לא צריך יותר מזה.
גם סיווי וגם עתליה אהבו את את הספר.
יש לדיואי אתר, וגם את הפרק הראשון אפשר לקרוא.
דיואי/ ויקי מיירון
מאנגלית: אליענה אלמוג
הוצאת מטר, 2008
252 ע"מ
תגיות: אליענה אלמוג, דיואי, ויקי מיירון, חתול, מטר, ספריה
דיואי
קראתי נהניתי והמלצתי
אהבתי אותו
אבל אני חושבת שהיא יכלה לצמצם שם חלק מהקטעים שעסקו בחתול 🙂
מסכימה איתך לגמרי
הוא מזמן ברשימה
ואולי כבר הגיע הזמן להניח עליו ידיים 🙂
אם לא עכשיו אימתי? 🙂