.jpg "בינת השכווי")
חברה שלי דחפה לי ספר ליד. "את חייבת לקרוא אותו", אמרה והסתלקה.
אז קראתי. הייתה לי ברירה?
"היום הזה יפה מיום אתמול, מפני שהוא ישנו והאתמול איננו עוד" (עמ' 161).
זה למעשה המוטו של הספר.
מעשה ברופא כפרי זקן, שמחכה פחות או יותר שהמוות יבוא. הוא בודד בעולם. אהובתו היחידה נפטרה מסיבוכים בלידה, כשטיפל בחולים רחוק מהבית, ואחרי ספור אהבה קטן ומלא יסורי מצפון (אחד הרגעים בספר בו ליבי יצא אליו) שמא הוא פוגע בזכרה של אשתו האהובה, הוא נותר לבדו.
למעשה, הוא לא בדיוק לבד.
יחד איתו נמצא פדרו, השכווי אם תרצו, תרנגול כפרי מצוי. פדרו הוא מעין אלטר אגו של הרופא. הוא מעודד אותו, "מתחיל" עם כל התרנגולות, ובקיצור- הוא הרוח החיה שביניהם.
אם אתם מחפשים ספר מלא עלילה, זה לא הספר הנכון.
אם אתם מחפשים ספר שיגרום לכם להבין את תהליך הזקנה ואת הבדידות המתלווה אליה, זה הספר.
ספר קטן, מלא הגיגים ונגיעות קטנות- קטנות בלב.
אני מודה שמעולם לא קראתי את ספריו של אביגדור דגן.
הופתעתי לגלות שאביגדור דגן הוא לא קיבוצניק שורשי, כמו שניתן להניח, אלא שמו העברי של ויקטור פישל, שנולד בצ'כיה בשנת 1912. יתרה מזאת, הספר לא נכתב במקור בעברית, אלא בצ'כית, ויצא לראשונה בשוייץ.
אביגדור דגן (1912-2006) היה איש משרד החוץ , שכיהן שנים רבות בתפקידים יצוגיים רבים בחו"ל, במקביל הוציא לאור את ספריו (הוא לא כתב בעברית).
לסיכום,
(כי הנושא נגע בי, אבל אין בו יותר מדי תוכן)
בינת השכווי/אביגדור דגן
מאנגלית: צבי ארד
הוצאת עם עובד, 1978
190 ע"מ
תגיות: אביגדור דגן, בדידות, זקנה, כפר, עם עובד, צבי ארד, תרנגול
מעניין שאת הספר הזה קראתי לפני המון שנים.
זכור לי שהיה ספור עצוב, ורק התרנגול בניגוד מוחלט
הוסיף קצת שמחה וחיים.
בעיני אביגדור דגן הוא עילוי, ולצערי הרב מקומו נפקד ממדף גדולי הסופרים היהודים והישראלים ( בערוב ימיו).
את "בינת השכוי" קראתי בשלב די מוקדם בחיי ( תיכון), פילוסופיה יוצאת מן הכלל במסווה של פרוזה. אדם שעבר חיים שלמים, ומחכה למותו, אך מסכם בדיאלוג עם פדרו התרנגול כיצד מומלץ לחיות כאן. עם כל הצער, הכאב והכעס.
כשמצאתי אותו על מדף הספרים בקומה 5 בספרייה בהר הצופים, קראתי יצירות נוספות שלו ברצף- "ליצני החצר", "רחוב ממילא", "פרידה מירושלים", "הרובע החמישי".
עושר לשוני, תיאורים מרהיבים, קסם שאין במקום אחר.
בינת השכוי יושב על המדף שלי, לא רחוק מהתנ"ך. הוא בעיני תוספת אופטימית לקהלת…
אני ממליצה בחום. ומעניקה אותו לקרובים אלי ביותר.
ראשית כל- ברוכה הבאה, שמחה לראותך גם פה 🙂
וחוץ מזה, הוחמאתי בעניין "הקרובים אלי"…
הספר אינו ספר עלילה. הוא במובהק ספר של הוויה – Be כמעט במלואו.
וככזה, הוא מקסים ואהבתי אותו מאוד. חבל שלא מצאת אותו ראוי ליותר משני ברבורים. פשהו התפספס לך איתו כנראה.
גם ספריו האחרים נפלאים – אלה שציינה החברה מעלי, וגם אחרים.
בוקר טוב, יקרה
יש ספרים שלא מתאימים לכולם, ויתכן מאוד שבתקופה אחרת או ברגע אחר הספר היה מתאים לי יותר.
מי יודע?
מצד שני, היופי בספרים זה שכל אחד מוצא חיבור משלו לספרים.