 |
אבשלום היה אחד הגברים הראשונים שהתאהבתי בהם (קדם לו רק ירון זהבי). הוא היה הדמות הטרגית של הגבר האמיץ והשתקן שמשלם בחייו עבור עקרונותיו. הוא גם היה רגיש ויפה. ומסוקס. מי היה יכול לבקש יותר מזה?
ולא ידעתי שהוא נלחם בדכאון, ואושפז- "למד את סודות אילוף המפלצת" (עמ` 141), ולא ידעתי עד כמה היה בודד, עד כמה אהב, עד כמה משפחתו שורשית ושורשיה ובניה משפיעים על הארץ הזו.
זהו ספורה של תקופה. תקופת הקמת ישובים דוגמת חדרה וגדרה, של השתרשות ועבודה בארץ. של הקורבנות שהארץ הזו גובה- "האדמה שם למטה דורשת בכל דור את ליטרת הדם שלנו, כמו היתה ברית דמים כרותה בינינו לבינה" (עמ` 519), של האינטריגות והסכסוכים המדוברים יותר ופחות, החל עם הד"ר המכובד הלל יפה, וכלה בקנאת השכנים באהרונסונים (יש כמה סכסוכים הסטוריים שנמשכים עד היום…) שהתבטאו גם בשיחה קטנונית דוגמת השיחה הבאה:
"אבל אין לנו בן, חיה. יש לנו רק בת!"
"מה זה קשור, פנחס? מה זה קשור עכשיו?!" " (עמ` 326)
וגם בהמון שמחה לאיד כאשר תפסו את שרה אהרונסון, ולאחר מכן כשרבקה אהרונסון חזרה לגור בזכרון 
.
זהו ספורה של מחתרת, ניל"י, ושל האנשים שהקימו אותה. אנשים שידעו מה עשו התורכים לארמנים, שראו את התורכים מגרשים יהודים מא"י (במהלך מלחמת העולם הראשונה גורשו יהודים בעלי אזרחות של מדינות אוייב מא"י), ופחדו שסופם של היהודים יהיה דוגמת הארמנים.
זהו ספור אהבה. אהבתה של רבקה אהרונסון לאבשלום (היא מעולם לא התחתנה), אהבתו של אבשלום לרבקה, ויתכן שגם לשרה (הדיעות על כך חלוקות). אהבתה המיוסרת של שרה לאבשלום, המתוארת במילים כל כך יפות בספר: "היו דלתות ליבה נעולות זמן רב כל כך, עד החליד המנעול בבכי דמעותיה. ואולי לא יהיה אפשר לפתוח אותן, אף לא בעזרת פורץ" (עמ` 324).
לסיכום, הספר מספר על חייו של אבשלום פיינברג, ברקע מסופר ספור חייו הקצרים של אבשלום שוהם, נכדה של צילה, אחותו הצעירה של אבשלום פיינברג, שנפצע בתאונת אימונים בזמן שירותו בסיירת "שקד". ספור עלילתי נוסף שיש בספר הוא ספורה של אלמה באך, גרפולוגית שמקבלת בדואר מכתבים מגבר עלום שם, ומנסה להתחקות על עקבותיו. למיטב הבנתי, קו העלילה הזה נועד בעיקר למלא חורים בעלילה ובידע (והוא אכן ממלא את תפקידו נאמנה).
לפי הבנתי, הספר נכתב בשיתוף משפחת שוהם, צאצאי משפחת פיינברג. הספר מתובל בפרטים מרתקים על חייהם של אבשלום, שרה ורבקה. לא לכל הפרטים מצאתי ביסוס עובדתי, אבל אני בהחלט מתכוונת לקרוא עוד על הנושא.
הספר לא כתוב בשפה גבוהה, אבל בהחלט מתובל בניחוח הימים ההם, והעלה בי געגוע למילים, ולאנשים, שאינם בנמצא כבר היום.
את הפרק הראשון ניתן לקרוא כאן.
על אבשלום שוהם ניתן לקרוא כאן.
כאן תוכלו לקרוא עוד על אבשלום פיינברג. מכתבים שכתב אפשר לקרוא כאן.
על סכסוכי השכנים עם משפחת אהרונסון ניתן לקרוא כאן.
זהו ספרה הראשון למבוגרים של נאוה מקמל-עתיר, ואני כולי תקווה שתכתוב עוד.
בקיצור- לרוץ ולקרוא את הספר. לא ללכת. לרוץ.
אות מאבשלום/נאוה מקמל-עתיר
הוצאת ידיעות אחרונות, 2009
527 ע"מ
תגיות: אבשלום פיינברג, אות מאבשלום, ידיעות אחרונות, נאוה מקמל-עתיר, ניל"י, שרה אהרונסון
איך? איך? איך?
החזקתי את הספר בשבוע הספר ולא קניתי בסוף?
איך?
מפגרת שכמוני?
מאז אני מתחרטת. חייבת לקרוא. חייבת לקרוא. חייבת לקרוא.
תודה על הסקירה הנהדרת (כהרגלך)
אחרי שגרמת לי להסמיק….
כשראיתי את הספר הייתי בטוחה שזה לבני נוער. בגלל זה לא קניתי.
ואוי, כמה שאני נהנית. עכשיו אני צריכה לאסוף עוד ספרים על ניל"י.
מסתבר,
שהיעד הראשוני שלו היה כנראה לבני נוער, אבל אז הוא עבר עריכה נוספת והוסב לספר למבוגרים.
אני חושבת שהוא מתאים
גם וגם. לא לבני נוער שלא קוראים בכלל, אבל בני נוער שקוראים ספרים יהנו ממנו מאוד לדעתי…
עשית לי חשק לקרוא אתהספר
נכנס לקניה הבאה!
אויש רשפים
את לא מבינה עד כמה אני הולכת עם הספר הזה. הוא נגע בכל נימי הרומנטיקה הציונות והדמיון שלי.
ומה עם התמר בכיס שלו?
זה מעניין
זה קטע יפה בספר, שרה נותנת לו תמרים שזו סגולה לאריכות ימים.
תודה
בלי ההמלצה החמה שלך לא היה סיכוי שאגיע אליו.
כי עם כל הכבוד שיש לי להסטוריה הלא רחוקה הזו, איכשהו אני לא מוצא עניין בקריאה אינטנסיבית על האירועים.
אז תודה. נרשם ברשימה הארוכה מדי
אני גם לא מתלהבת בהכרח אבל
פיינברג היה אחד הגברים הראשונים שאהבתי, והייתי חייבת.
ורק התאהבתי יותר.
איך, איך, איך,
הצליחה אישה אחת לקחת נושא מרתק כמו סיפור "ניל"י" ולהפוך אותו לשיעמומון יומרני וצווחני שכזה ?
גברת, את מוציאה שם רע אפילו לבלונדיניות…..
כמה שאת צודקת! ספר רע! שתמשיך לכתוב לילדים שם מקומה.
את הספר הזה דווקא אהבתי. את "נערה במרפסת ממול" לא אהבתי.
אות מאבשלום הספר
נכנסתי וחייתי בתקופתו במשך שבוע עד שגמרתי לקרוא את הספר מזמן לא קראתי ספר כ"כ סוחף כל הכבוד לסופרת מרתק ממכר
שמחה שנהנית
גם אני מאוד אהבתי את הדרך בה נכתב הספר, ובהחלט ששקעתי בו 🙂
איך , איך , איך נפלתי שוב על ספר של
אישה ישראלית.
סלחו לי כל הנשים שביניכן אבל אני חייב לציין עובדה.
אני קורא מלא ספרים מדוסטויבסקי ועד הנזיר שמחר את הפרארי ( למרות שמרוב גיחוך לא השתדלתי לגמור ) וכל אבל כללללל ספר ישראלי שאני קורא גם שהוא על נושא מעניין כמו אבשלום פיינברג שכתוב ע"י אישה מלעה אותי בתיאורים על תיאורים, עם אמירה חוזרת רק במילים שונות , שוב ושוב ושוב עד שאני פשוט מתפוצץ משיעמום.
וכל פעם אני נותן הזדמנות לספר בגלל שאני שומע ביקורות טובות ושוב מתאכזב מאותו דבר.
כמה תיאורים מיותרים, למה את לא יכולה פשוט לספר לנו את הסיפור!!!!! מעבר לכך תמיד מדובר על איזו בחורה שסוגדת לאיזה בחור- בנות, צאו מהסרט שלכן!!!!!!!אין אביר על סוס לבן, כולנו אוהבים לתקוע %@#$@#$ עם חברים שאנחנו לבד. אני בטוח שאפילו אבשום פיינברג!!
זוהי דעתי על הספר עד כה ואני אשמח עד מאוד אם מישהוי ייתן לי דוגמה לסופרת ישראלית אחת שיודעת לכתוב לעניין
תודה