שי שונאת את השם שלה. זה שם של בן בכלל. היא כן אוהבת שקוראים לה פיציריקה, כי זה מה שהיא רוצה להיות. פיצית. בעיקר במשקל.
שי בטוחה, לא בטוחה- יודעת, שהיא שמנה. היא צריכה לרזות עשרה קילו, ולא משנה מה החברה הטובה שלה אומרת.
לילדים יש חושים חדים. הם יודעים בדיוק, אבל בדיוק, איפה לפגוע בילדים אחרים, וכך זוכה שי לכינויים נוסח "מקרר" (עמ' 32) או טענות על כך ש"הלכלוך מצטבר לך בין השומנים" (עמ' 120).
לכי תתמודדי עם זה. לכי תתמודדי עם זה כשאמא שלך כל היום עושה אירובי, כשאבא שלך עוזב את הבית, כשגיא, הילד הנחמד שפגשת באינטרנט רוצה להפגש איתך, אבל את הראית לו תמונה של חברה שלך, כי ברור שאותך הוא לא ירצה.
בעיית ההשמנה, כפי שדנתי בה לא פעם ולא פעמיים, היא בעיה מוכרת וידועה. וגם כואבת לא מעט.
בעיית ההשמנה אצל ילדים ובני נוער היא כואבת הרבה יותר, וספר בנושא עלול להיות, איך לומר, כבד או טרחני מדי.
אבל הספר הזה איננו כזה.
שי, מלבד העובדה שיש לה דימוי עצמי בגובה הדשא, היא ילדה מקסימה שאוהבת לקרוא ספרים, ומחזיקה ספריה קטנה בשירותים- "אמא טוענת שאף פעם לא שמעה על מישהו שמחזיק ספריה שלמה בשירותים, אבל אני חושבת שיש שני דברים שהכי כיף בעולם לעשות בשירותים- לחשוב על כל מיני דברים שמטרידים אותך או לקרוא משהו מעניין או מצחיק" (עמ' 45).
היא גם עסוקה בהתאהבויות, יחסי בנים בנות ובכלל יחסים בכיתה, במריבות עם אמה, בקיצור ילדה טיפוסית בגיל ההתבגרות.
ויש את הצד, שילדים (ומבוגרים) שמנים מכירים היטב. אלו המחשבות, ואל תנסו לשכנע את שי (או אותי) שהן לא נכונות, על הגרביטציה. אלו הן המחשבות שמונעות משי לטפח תקוות להיות אסטרונאוטית, כי "זה יכול להיות ממש לא נעים, אם, כשאגיע, אגלה שבגלל המשקל שלי אני יכולה לעמוד שם בקלות על שתי רגליים וכולם עוד פעם יצחקו עלי על זה שאני שמנה" (עמ' 5).
זו השנאה העצמית: "כשאני מסתכלת במראה הילדה ששם תמיד נראית לי כל כך שמנה עד שבא לי לקחת סיכה ולדקור אותה עד שתתפוצץ" (עמ' 88), וזה התסכול האינסופי כשהאם מנסה, בדרכה שלה, לעודד את הילדה לאכול אוכל בריא יותר.
טוב עשתה המחברת שלא הפכה את הספר ל"ספר מתכון להרזיה". טוב עשתה שהראתה כיצד לעיתים לחץ מצד האם להרזיה עלול לגרום לתסבוכים ולכעס.
ניכר במחברת, טליה רחימי, שהיא מכירה את הנושא. מי עוד יוכל להקדיש את הספר ל"אלוהי הילדים השמנים"?
טליה רחימי היא בלשנית ומורה לאנגלית. פיציריקה הוא ספרה הראשון.
ומי שרוצה, יכול להיות חבר של שי בפייסבוק- shai sadot.
לסיכום,
ברבורים (כי זה כתוב יפה, כי זה הזכיר לי את עצמי, וכי הוא היה מקבל חמש אם הסוף היה קצת קצת קצת שונה).
פיציריקה/ טלי רחימי
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010
197 ע"מ
תגיות: אהבה, אמהות, גירושים, דימוי עצמי, הקבוץ המאוחד, השמנה, התבגרות, טלי רחימי, פיציריקה, קריאת עשרה
נושא חשוב ורגיש
וטוב שלא הפך לספר "מתכון לדיאטה"
והיו שציינת את הסו, אני מאוד מקווה שזה לא הפך ל"היא חיה באושר ועושר רזה וצנומת גזרה עד עצם היום הזה", אלא סיפק תקווה אופטימית במציאות ריאלית
אבל כן עצרתי לתהות לרגע לגבי הפגישה עם מישהו שלא מכירים מהאינטרנט, היום כשכל הזמן מחנכים אותנו נגד (למרות ששתינו מכירות גם את הצדדים המוצלחים של הפגישות הוירטואליות) – האם נכון היה להזכיר את זה כמשהו לגיטימי?
אבל אני לא יודעת איך זה מוצג בספר בכדי לשפוט באמת…
אני חושבת שנושא המפגש באינטרנט נוצר בעיקר כדי להראות את הדימוי העצמי של הגיבורה, וכמה היא לא מאמינה בעצמה.
בסופו של דבר היא לא פוגשת את הילד באמצעות האינטרנט אלא זמן רב אחרי שהקשר הוירטואלי גווע.
ניכר בכתיבתה של המחברת על שפה רהוטה עשירה אינטליגנטית ומשעשעת על נושא עכשיוי חשוב (כאשר הוא לא רק עיקר הסיפור) בנושא מאד רגיש אשר מועבר לקורא עם המון חן וחיוך.
כאשר מדובר על ילדים עם בעית השמנה, היטבה המחברת להעביר את הרגשות וההתחבטויות אשר שי ניצבת בפניהם.
לעניות דעתי ספר זה צריך חובה לכל הורה אשר ילדו סובל מבעית השמנה אפילו הקטנה ביותר על מנת להביט את ניבכי ילדו דרך עיניה של המחברת אשר נותנים אספקט ששום הורה \ פיסיכולוג יכול לעוץ.
היטבה המחברת לחבר את סיפרה אל מציאות ההיכרות באינטרנט כי זוהי מציאות ההיכרויות אשר לא פוסחת על ילדים או מבוגרים כאחד.
ברור שהמחברת מכירה את הנושא מקרוב אבל להקדיש את הספר "לאלהי הילדים השמנים" גאוני בעיני מה שמראה את הדימיון המפותח והעשיר של המחברת.
מצפה בכליון עינים לספריה הבאים.
עלי והצליחי
כתבת את זה ממש ממש….
במילים הכי נכונות שאפשר היה לכתוב.
וההקדשה מקסימה בעיני, ומוכיחה שהמחברת יודעת בדיוק על מה היא מדברת.
תודה לך.
נשמע כמו ספר מקסים על נושא חשוב ונפוץ במיוחד.
למרות שאין לי יכולת הזדהות אישית עם הנושא כמוך, אני משוכנע שהחן שבו ידבר אלי. ואם לא, אני מכיר לא מעטים שימצאו בו את עצמם, וזו דווקא יכולה להיות מתנה יפה (אם לא תיתפס כמטיפנית או מרמזת).
שבת שלום והמשך חג נעים
♥
אני חוששת שלתת את זה מתנה זה קצת לא "פוליטקלי קורקט"
ואני מזדהה עם 99% מהספרים שאני קוראת. זו לפעמים בעיה גדולה יותר (אני עדיין כועסת שג'ק באואר הוסגר שוב לסינים בסוף "24" העונה השישית).
אגב, שמת לב לחידוש בנוגע לעדכונים לגבי טוקבקים?
מוכרחה לתקן אותך ולומר שאת טועה – מניסיוני זהו ספר מקסים למתנה! קניתי אותו לביתי בת השתיים עשרה ולבן אחותי ושניהם מאוד מאוד אהבו! קראתי את העותק שקניתי לבייתי וגם אני נהניתי מכל רגע עולם הדמיון של גיבורת הספר וכתיבתה היפה והמשעשעת של הסופרת הפכו את הספר לחוויה מיוחדת גם עבורי. מ ו מ ל ץ !
אם כך, אני שמחה שתיקנת אותי :).
מבחינתי, ספר שנהנתי ממנו הוא אחלה מתנה, השאלה היא למי את נותנת אותו. דהיינו, אם מדובר בילדה שסובלת לא מעט בשל מראה החיצוני, יתכן שהמתנה לא תתקבל בעין יפה.
חידוש מצויין. תודה 🙂
בשמחה רבה