.jpg "ספר האהבה")
כל מי שזוכר עד כמה התלהבתי מהספר "המיוחלת", יודע כמה שאני חיכיתי לספר הזה. אוי, כמה שאני חיכיתי לספר הזה.
אנחנו פוגשים את מורין פסקל, גיבורת הספר הקודם, אחרי שפרסמה את מחקרה ואת תגליותיה לגבי מריה מגדלנה. כצפוי, יש לא מעט אנשים שרואים בה כופרת המנסה להחריב את הכנסיה. מצד שני, יש לא מעט אנשים שבטוחים שמורין היא היא "המיוחלת" הגדולה מכולן- האחת שתפיץ את האמת של ישו, ובכך תביא לשחרור המאמינים האמיתיים ממקום מסתורם.
הפעם מורין מקבלת חבילה המפנה אותה לספורה של אשה בת המאה ה-11, מטילדה מטוסקנה שמה.
גם כאן מדובר על אשה אדמונית שיער, שנחשבה מהפכנית ושנויה במחלוקת בזמנה. גם היא, כמו מורין, נחשבה "המיוחלת".
גם היא נקרעה בין האהבה לאהוב לבה, למחוייבות ההסטורית שלה. גם סופה היה טרגי יחסית, כראוי לאשה שעומדת על שלה בתקופה ההיא.
מטילדה הייתה זו שנשאה את סודות "ספר האהבה", הבשורה שנכתבה על ידי ישו בעצמו.
הרעיון העומד בבסיס הספר הוא מקסים. האהבה היא מקור הכל, וזוהי למעשה דתו של ישו. יש דיון שלם, מרתק למדי, על הנשיקה. נשיקה, בניגוד לכל פעולה מינית אחרת, נחשבת לאקט טהור ומקודש- חיבור של נשמות, של נפשות תאומות שחוברות לנשמה אחת. נכון שזהו לא רעיון מקורי במיוחד (זוכרים איך ג'וליה רוברטס סירבה לנשק את ריצ'ארד גיר ב"אשה יפה"?) אבל כרומנטיקנית, בהחלט יכולתי להזהדות עם המסר. כציניקנית, הספר הזה היה יותר מדי…. סכריני ומסיונרי נאמר. הוא הזכיר לי מאוד את ערוץ המזרח התיכון (האם הוא עדיין קיים?) ואת הדרשות הנוצריות המועברות בו.
בניגוד ל"מיוחלת", אותו קראתי בנשימה עצורה, קשתה עלי הקריאה בספר הזה. יותר מפעם סגרתי מתוך יאוש את הספר. אולי הייתי במוּד הלא נכון, אבל אולי, כדרכם של לא מעט המשכונים, גם כאן מוטב היה לעצור בספר הראשון.
לדף הספר בהוצאה.
לסיכום, לאורך כל הספר המוטיב החוזר הוא "כי הזמן חוזר". במקרה שלי, הזמן שבזבזתי לא יחזור עוד.
(כי התאכזבתי יותר משנהניתי, כי עדיף לקרוא רק את "המיוחלת", כי את החלק השלישי אני כבר לא אקרא).
ספר האהבה/ קתלין מקגואן
מאנגלית: אינגה מיכאלי
הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2010
526 ע"מ
תגיות: אהבה, אינגה מיכאלי, ישו, כנרת זמורה ביתן, מטילדה מטוסקנה, מריה מגדלנה, נצרות, ספר האהבה, קתלין מקגואן, שושלת המגדלית
עדיין לא קראתי את המיוחלת, למרות שאני חייבת לקרוא אותו אחרי ההמלצה שלך עליו.
אבל טוב שחסכת ממני מלקרוא את החלק השני 🙂
תגידי תודה באמת, יש גם חלק שלישי 🙂
תודה, בר.
את הראשון לא קראתי, אבל מזה אדע בבירור להתרחק.
תודה שחסכת לי שורה ברשימה 🙂
שבוע טוב, יקרה
♥
אבל את הראשון צריך לקרוא, שלא תחשוב שיש לך פטור 🙂
שבוע מעולה, ידידי
סכריני ומסיונרי – ממש לא בשבילי!
תודה שחסכת…
אני לא מסכימה עם אף אחד מכם.
הספר הראשון אכן עוצר נשימה ונכתב כספר מתח לכל דבר. לכן, הציפיה לשני היא כמעט בלתי נשלטת.
הספר השני כתוב אחרת ולכן עשבר (או איך שלא קוראים לך) לא נהנתה ממנו. הוא נותן יותר רקע היסטורי ויש בו יודע מידע מחקרי (היא כתבה את זה בהסברים שלה בסוף הספר) ופחות עלילה סוחפת. למרות שגם פה יש מתח קל ויש בו סיפור בתוך סיפור שמשתלבים ביניהם בצורה כזו או אחרת ומשלימים אחד את השני.
הדהים אותי לגלות שהמקומות עליהם היא כותבת קיימים במציאות וחלק מהשילובים בסיפור הם היסטוריה אמיתית וזה מעורר את הרצון לנסוע לצרפת, ספרד ואיטליה כדי לראות מקרוב את כל המקומות עליה כתבה.
לסיכום, אני מאוד מצפה לספר השלישי "נסיך ומשורר" אני בטוחה שגם הוא יהיה בסיגנון מיוחד ואולי ישלים את הצד הנשי בטרילוגיה.
שלום לך אוהבת ספרים,
קוראים לי עשבר (או בואי נגיד, זה השם הוירטואלי שלי). כמו שזה נשמע.
דבר שני, לגיטימי לא להסכים, זה כל היופי בלכתוב ביקורת באינטרנט.
אין לי שום בעיה עם ספרים היסטוריים, הבעיה שלי הייתה יותר עם המיסיונריות הלא מוסתרת. את יודעת מה, זה אפילו לא קשור לנצרות. אני לא אוהבת לקרוא ספרות מסיונרית מכל סוג שהוא (ולא משנה מהי הדת).
מצד שני, אני בהחלט מסכימה איתך לגבי הרצון והסקרנות לנסוע לבקר באותם מקומות.
דבר שלישי, ברוכה הבאה! 🙂
בנות…
גם אני קראתי את המיוחלת ללא נשימה, אני בכלל מאד נמשכת לספרים שמציגים את ההיסטוריה הנשית שנמחקה מעל פני האדמה כמעט (בעיקר עקב הנצרות) וכל הידע מהטבע שכמעט אבד איתה ורק היום אנחנו מוצאים את דרכנו חזרה אליו (ומי שלא קראה את ערפילי אבלון – שתרוץ!!! כי זה ספר מדהים, עשו ממנו גם מיני סידרה… ספר שמכסה את כל סיפורי המלך ארתור מהנקודה הנשית, הפגאנית, הדת שנמחקה כמעט לגמרי בתקופה זו ונשלטה בעצם ע"י הטבע, אמא אדמה והירח היו חלק חשוב ממנה.. ומי שלא קראה את "על נהרות בבל שם ישבתי גם בכיתי" של קאולו… גם הפסידה!)
אבל לענייננו, גם אני התאכזתי קצת מ'ספר האהבה' הוא התמקד מדי בעיני בדמות ההיסטורית, וכשהיא כבר חזרה לימינו זה היה מקוטע
אבל !!!! אני חוששת שאיבדנו המון בתרגום! יש שם מקומות שהיא "פותחת" מילים כמו נוטראדאם ועוד שלדוברי אנגלית (ובטח צרפתית וספרדית) זה נותן המון הסבר, זה גורם לומר "אהההה" ואצלנו מי שתרגם לא השכיל לעשות כוכבית או סוגריים עם מה קורה כשפותחים את המילה, לא אחת במהלך הקריאה הלכתי למילה באנגלית בגוגל וניסיתי לפתוח אותה בשביל לנסות להבין מה היתה האהרה בספר. וזה משמעותי! למשל ב"צופן דה-וינצ'י" שהיה המקור לכל הספרות הזו, בצורתה זו (הבלשנית משהו) עשו את זה בצורה מאד חכמה, עם גם הסבר גרפי (למשל ה"פתיחה" של מגן- הדוד לשני משולשים המסמלים זכר ונקבה. ואפילו לעיתים עם איורים גסים במהלך הספר. ד"א גם בספר הזה קניתי בשלב מסוים את המהדורה שיצאה עם התמונות מכל המקומות והכנסיות במציאות וזה גורם לראות את העולם בעיניים אחרות. פה בספר הזה זה מאד חסר, בייחוד לנוכח תיאוריה על הכניסייה ההיא שמלאה בסמלים וויטראזי'ים, בלי ממש להשביע את רעבוננו להבין מה היא רואה …. ופה הספר אולי חוטא לקוראו. אבל רבות איבדנו בתרגום. אני בטוחה!
ד"א , איך שסיימתי את הספר פתחתי טלוויזיה והיה סרט אגדה לילדים בערוץ.. אבל כזה מתוך הקריאה לא העברתי , הסרט נקרא "סודות אחוזת הירח" ופתחתי בסוף שלו.. נדהמתי לראות אותו בעיניים של מי שקראה את הספר. במרכזו עמדה ילדה כבת 12, אדומת שיער שמנסה להציל את עולמה מהתקרבות הירח. המדהים בכל זה היה שבסוף הסצינה היא (כמובן מצליחה) ומחבקית אותה, דודה אומר "מריה, מה הייתי עושה לו הייתי מאבד אותך" וחד קרן לבן מגיח!
זה היה כל כך המשך לספר שלרגע נדהמתי מצירופי המיקרים (אני יודעת, אין צירופי מיקרים)
הי אופק,
ראשית- נשמע מעניין הסרט… אבדוק עליו 🙂
אין ספק שספרים רבים הולכים לתרגום בעברית (לכן יש לא מעט ספרים שאני מעדיפה לקרוא באנגלית).
מצד שני, מרפרוף באתר של הסופרת, בעיקר כשהתעניינתי בספר השלישי בטרילוגיה, עדיין הארומה היא נוצרית +++, ולמרות שאיני דתיה (ורחוק מזה), ספרים שנגועים במסיונריות הם קצת טו מאץ' בשבילי.
היי, ממש במקרה הגעתי לביקורת הזו וכמתרגמת הספר אני חייבת לציין שגם אני הרגשתי שהוא מיסיונרי מדי ואפילו כתבתי את זה להוצאה… אני אמורה להתחיל לתרגם את הספר השלישי בסדרה בקרוב, ומקווה שהוא יהיה טוב יותר, כי המיוחלת אכן היה מרתק.
לגבי התגובה של אופק, אני חייבת לציין שאני לא יודעת מאיפה באה המסקנה שמשחקי המילים אבדו בתרגום. הנה הדוגמה שבה משתמשת אופק:
"נוטר דאם," אמרה לפתע.
"מה איתה?" שאל פיטר, שהרהר מיד בקתדרלה של פאריז.
"לא הכנסייה. האישה," תיקנה אותו מורין. "נוטר דאם. הגבירה שלנו. זה שנתיים אני טוענת שכל כנסיות צרפת שנקראות נוטר דאם מוקדשות למעשה למרים המגדלית. נכון או לא?"
ואח"כ גם בהסבר על נוסטרדמוס – נוסטרה דאם – נוטר דאם מובהר ההסבר. אני לא מתיימרת לתרגום מושלם, אבל הביקורת המסוימת הזו מבוססת על דברים שאינם נכונים ורציתי להעמיד דברים על דיוקם.
אינגה
שלום אינגה, וברוכה הבאה!
אני מאוד מקווה שהשלישי בסדרה יהיה דומה יותר ל"מיוחלת", למרות שכמו שכתבתי, אני די סקפטית…
בואי נאמר שאם הוא יהיה ולו מעט פחות מסיונרי, אני בהחלט אקרא אותו 🙂
ולגבי ההערה על התרגום- זה לא משהו שקשור לתרגום שלך דווקא (אגב, אהבתי את התרגום ל"מתוך החשיכה"), אבל יש בעיה בשפה העברית. היא דלה בקשת הרגשות שלה (כלומר למילה "אושר" כדוגמה בשפה האנגלית יש כל כך הרבה ניואנסים ומילים נרדפות יחסית לשפה העברית), ולכן יש לא מעט ספרים שאקרא ישר בשפת המקור.
תודה, תודה, אני שמחה לשמוע.
נכון שבעברית יש פחות מילים (בתרגום למדנו שיש 70 אלף בעברית ופי עשרה מזה באנגלית) אבל אני לא חושבת שהעברית דלה יותר ביכולת ההבעה. אני חושבת שיש לה הרבה חן (וגם נקודות חוזק משלה)… גם אני מעדיפה לקרוא ספרים בשפת המקור (במעט השפות שאני בקיאה בהן) אבל יש הרבה מתרגמים טובים ותרגומים ש"נקראים" כאילו נכתבו במקור בעברית.
שמחתי לגלות את הבלוג ואמשיך לעקוב 🙂