 |
"הילד בן שלושים, יש לו חום גבוה,
הוא שוכב על הספה בבית הוריו"
מעטים הספרים בעלי האג`נדה הכל כך ברורה כמו הספר הזה- ספר שנועד לכל אלו שלא מבינים עד כמה נכונה הטענה לפיה גיל ההתבגרות הולך ומתארך, עד כמה ההתבגרות נסחבת לתוך שנות העשרים, מוזמן לקרוא את הספר הזה.
מרינה היא בתם של מארי ואנאבל, הוא פובליציסט חברתי מפורסם, היא עו"ד שעוזרת לילדים בסיכון.
מרינה שונאת להיות "הבת של". היא שונאת את העובדה שמציעים לה עבודה רק כי היא הבת של מארי. היא מתעבת את העובדה שיש לה חוזה לספר (בעיקר בזכות היותה הבת של), ולכן גם לא ממש רוצה לסיים אותו.
היא שונאת את העובדה שיש לה "דד-ליין" לכתיבת הספר, אחרת היא תאלץ להחזיר את המקדמה (שביזבזה כבר לפני שנים). היא לא מצליחה לכתוב באמת. אז היא חוזרת לבית ההורים. שם היא בטח תוכל לכתוב, או לפחות היאוש יהיה שם יותר נוח.
היא לא באמת מבינה למה חברתה הטובה, דניאל, דוחפת אותה לעבוד, ולמה חבר טוב אחר, ג`וליוס, רוצה להשקיע את זמנו בבן זוגו במקום בה.
היא לא מבינה. ברור שזה כי אף אחד לא מבין כמה קשה להיות הבת של.
היא לא מבינה. ברור שזה כי אף אחד לא מבין כמה קשה להיות הבת של.
כבר ציינתי שמרינה אוטוטו בת 30?
"הילד בן שלושים, יש לו חום גבוה
הוא מובטל מעבודה ואהבה
כן, הוא בן שלושים אבל עדיין לא יודע
מה יעשה כשיגמור את הצבא."
פרדריק "בוטי" מחליט להיות אינטלקטואל. הוא חכם מספיק, הוא חכם כל כך שהוא יכול לוותר על הרווארד כי הוא מבין עד כמה מערכת ההשכלה קלוקלת ולא באמת חותרת ללמידה.
אמא שלו מעצבנת אותו. היא לא מבינה שהוא לא כמו כולם, מה היא מצפה שהוא יעשה? ילך וימלצר? הוא חייב ללמוד! הוא אוטודידקט.
הוא יודע שברגע שהוא יגיע לניו יורק, לבית דודו האינטלקטואל הכל יהיה בסדר. אז יעריכו אותו באמת.
הוא יודע שברגע שהוא יגיע לניו יורק, לבית דודו האינטלקטואל הכל יהיה בסדר. אז יעריכו אותו באמת.
בניו יורק שלפני תום עידן התמימות, חודשים מעטים לפני 11/09, חייהם של מרינה, בן דודה פרדריק "בוטי", דניאל, ג`וליס, מארי ולודביק הולכים ומסתבכים האחד בתוך השני.
בסופו של דבר, טוען הספר, העולם הוא אימפוטנט לחלוטין: הילדים לא רוצים לגדול, ההורים חוששים לגדל.
"למארי תווייט היתה מעט מאוד סבלנות בשביל זה. פתאום ראה את בתו כמפלצת שהוא ואנאבל יצרו- הם וחברת השפע. הוא עמד לפתוח כ"כשאני הייתי בגילך…" אלא שלפתע שמע את קולו של אביו בתוך ראשו, מדקלם את המילים שהוא נשבע לעצמו- הוא זכר זאת, את כעסו- שלעולם לא יאמר לילדיו" (עמ` 84)
אף אחד מהגיבורים בספר לא גורם לך להתלהב ממנו, אין אף גיבור שיכולתי להזדהות איתו. רוב רובם של הגיבורים הם ילדותיים, אנוכיים, צרי מוחין ובקיצור- ילדים. זה לא אומר שהספר רע, אלא שהגיבורים לא חביבים במיוחד.
אבל העיר ניו יורק משתקפת מכל עמוד ומכל דף, ולאוהבי NY זה בהחלט נקודת יתרון.
ספר לחובבי ניו יורק.
למי שמתעניין- פתיח הספר.
ילדי המלך/קלייר מסוד
מאנגלית:גרשון גירון
כנרת, 2009
496 ע"מ
תגיות: אהבה, גרשון גירון, התבגרות, זוגיות, ילדי המלך, כנרת, משפחה, קלייר מסוד
ממש לא נשמע מסעיר…..
מה גם שמי ידע שפרדריק הוא בן דודה של מרינה?
הילדותיות כנראה נשארת במשפחה!
ילדותיות היא סממן הכר של דור שלם
לאוו דווקא של משפחה זו או אחרת.
בספר ישנם לא מעט גיבורים, שני אלה שציינתי היו המעצבנים לטעמי מכולם 🙂
גם לי יש אחת כזו בבית
בת 27 ועדין בגיל ההתבגרות
לא נראה לי שצרת רבים במקרה הזה מנחמת (-:
אבל חשוב גם לזכור
שלא כל ילד שנמצא בבית עד גיל כזה הוא חסר אישים…:)
תודה בר
החיבור לשיר הגאוני של בנאי, שידע לזהות גם הוא את המגמה האימפוטנטית של הדור הנוכחי, פשוט עינגה אותי.
ועל הספר, למרות שהוא נכון למדי ודי מתסכל, עליו כנראה אוותר. רק מאילוצי זמן וסדרי עדיפויות.
אבל שמח שבזכותך שמעתי עליו 🙂
בוקר טוב יקרה♥
יש המוןןןןןן ספרים לקרוא
לא חייבים דווקא אותו.
יום נפלא לך ידידי, מניחה שאצלך יותר יבש…
יבש למדי
ןגם די חם – היום נאלצנו להפעיל מזגן בבית, אחרי המון זמן שעמד מושבת.
אצלנו גם התייבש
וסליחה על האחור בקריאת הבלוג שלך, אני קצת בפיגור.
מי כמוני מכיר את הבעיה..
}{
כן
זה לא סוד שחברת השפע מגדלת תופעות מהסוג הזה של ילדים שלא רוצים לגדול מבוגרים שלא רוצים לשחרר ועוד תופעות שקשורות באחריות אישית שהולכת ופוחתת.
תודה רשמתי לי
בשמחה רבה!
יום נחמד שיהיה לך!