מעטים האנשים שיכולים לומר, בלב מלא ובלי שחצנות, שהם נגעו בחייהם של אנשים. שהייתה להם השפעה.
אחת הנשים הללו הייתה דליה. דליה בן פורת.
היא הייתה המורה שלי לספרות בתיכון. היא הייתה המורה הכי הזויה שאפשר היה לחשוב עליה. הולכת על עקבים דקים וגבוהים, כאילו אין לה אלוהים. רזה יותר מכל תיכוניסטית (והיא לא בדיוק הייתה בת 18). מעשנת בשרשרת (וגם נותנת לתלמידים שלה סיגריה אם הם מבקשים יפה).
היא הראשונה (והיחידה) שגרמה לי להתעניין בשירים של ביאליק, שגרמה לי לחשוב על ביאליק לא רק במונחים של שעמום מוחלט, אלא (אפילו) בכתיבה אירוטית (ואוי, אל תשאלו איזה ניתוח היה לה לשיר "רק קו שמש אחד").
היא לימדה אותי ספרות מוגבר. למי שלא יודע, בספרות מוגבר קוראים ספרים בנושא מוגדר. הרבה ספרים. ושירים. הנושא שלנו היה משפחה. נושא טעון ביותר, בעיקר כשאתה בגיל ההתבגרות. היא הצליחה לגעת בכולם. לא סתם אני תמיד טוענת שהספרות פותחת ומפתחת את הנשמה. זה מה שהיא עשתה.
שנים אחר כך, כשלמדתי ספרות באוניברסיטה, פגשתי לא מעט מבוגרי בית הספר שלי. כל התלמידים שהגיעו מבית הספר שלי, אבל כולם, היו תלמידים שלה. ואם זה לא אומר משהו על האדם שהייתה, על המורה שהייתה, אני לא יודעת מה כן.
דליה גם הייתה המורה שאיתה היה ברור שאפשר לדבר. אני לא יודעת לספר על אחרים, אני יכולה לומר שלי לא היה קל ופשוט בתיכון. ממש לא. דליה תמיד הייתה שם בשבילי. כתבנו אחת לשניה מכתבים, דיברנו בטלפון, היא מעולם לא הסתירה את הספור האישי שלה, לא היה שם את הדיסטנס שאומר "את יכולה לספר לי הכל, אבל לא תדעי את הדברים האיומים והנוראים שלי".
פעם, בתקופה קשה שעברתי, כשעוד הייתי תלמידה שלה, היא כעסה עלי נורא ואמרה לי "בת זונה". אני הייתי בשוק מהשפה שלה, אבל פגעתי בה. והקשר נפגע. ושוקם. כי היא הייתה כזו. אדם דוגרי, שאומר הכל, גם אם היא לא אמורה להגיד.
לא היה בינינו קשר בעשור האחרון. אני התמודדתי עם דברים, היא התמודדה עם דברים. אנשים נוטים להתרחק עם הזמן. ובשנתיים האחרונות לפעמים חשבתי עליה, וחשבתי מה הייתה אומרת אם הייתה רואה מה שיצא ממני, אם הייתה מרוצה, בטח הייתה אומרת לי משהו.
אתמול דליה נפטרה.
עצוב לחשוב שהיא כבר איננה. אין עוד הרבה אנשים כאלו. אין עוד הרבה מורים כאלה.
יהי זכרה ברוך.
אני לא אשכח אותה לעולם.
תגיות: גיל ההתבגרות, דליה בן פורת, לזכרה, מוות
מעטים המורים האלו.. יחידי סגולה שמעבר ללהעביר את החומר בצורה מעניינת גם הופכים למורים לחיים…
יהי זכרה ברוך!
יעל, את לא מבינה
חוץ מלהיות מורה, היא הייתה אחת מהאנשים הבודדים שיכולתי ממש לדבר איתה.
היה לה מח חריף, פה בלי גבולות, ומסירות גדולה.
אשה גדולה מהחיים.
היא היתה האישה הכי מוזרה אבל הכי אינטיליגנטית שפגשתי. הפירוש האירוטי שלה ל"הכניסי תחת כנפך" וטענותיה בדבר גילוי עריות בתוך המשפחה של ביאליק היו לדעתי אז, כבת 16 סופר שמרנית, די מוגזמות, אבל אין ספק שהיא גרמה לרבים מהתיכוניסטים להגיע מדי פעם לבית הספר וגם להאמין שיש מישהו, אי שם, שמקשיב להם.
מעניין…
נראה לך שהיא ידעה איך התלמידים שלה מרגישים?
ואם לא – אולי היינו אמורים להגיד משהו? אולי היינו אמורים להתקשר מתישהו ולהסביר לה כמה היתה חשובה?
בכל מקרה, עצוב.
אני רוצה להאמין שהיא ידעה.
היום דיברתי עם מורה משם, שאמרה שלפני שנתיים שלוש דליה זכתה מקום שני בתחרות "מורה לחיים" בירושלים.
יש לה לא מעט תלמידים לשעבר שהיו בקשר איתה לאורך זמן אחרי.
כל כך עצוב, שלמרות התרומה הגדולה שלה לאנשים, ובעיניי לתת לאנשים תחושה שיש מי שישמע אותם זו תרומה ענקית, החיים שלה לא היו פשוטים.
אני מנסה לברר איפה השבעה, ונלך.
מורה לחיים שלא הפסיקה לתמוך ולהאמין ביכולות של התלמידים שלה. אני כל כך ברת מזל שהיה לי הכבוד להיות תלמידה שלה ולהתחנך על המורלים שלה ודרך הלימוד שלה. עצוב, אבדה עצומה לבית הספר ולחיי אלו שהיתה בחייהם. יהי זכרה ברוך!
תודה רבה לך על מה שכתבת.
יש אנשים שבכלל לא מבינים עד כמה זה עצוב, ואני כל היום שומעת מתלמידים לשעבר שלה, שממש מתאבלים עליה.
זכינו שהיא נגעה בנו ככה. זה מה שאני חושבת.
היי…אני מיה, תלמידה לשעבר וחברה קרובה מאוד של דליה במשך שבע השנים האחרונות. ליוויתי אותה לכל אורך המחלה האיומה ועד לרגע האחרון והשעות האחרונות. התרגשתי מאוד לקרוא את מה שכתבת. הבנתי שאת מנסה לברר היכן השבעה אז אחסוך לך את האנרגיה- השבעה בביתה של דליה בירושלים, ברחוב פנחס רוזן 5א ברמת שרת…יושבים משעות הבוקר (10 שכזה), קמים מן השבעה ביום רביעי…מקווה שסייעתי…
מיה,
עזרת לי מאוד מאוד.
תודה רבה לך על מה שכתבת.
הייתי שמחה לשאול אותך משהו במסר אישי, האם יש דרך לצור עמך קשר?
המייל שלי הוא bar@barbura.org.il
כבר אמרתי לך כמה הכתיבה שלך מיוחדת ומרגשת???
אם לא.. אז זה הזמן.
ממש נשמע כי היא היתה מורה ואדם מיוחד במינו..
זואני אישית לא זכיתי במוריה כזו אז זו זכות גדולה בשבילך שהכרת אותה בתור מורה ואדם שיכולת לראות בו כתף בזמנים כאלו ואחרים.
יהי זכרה ברוך
שושי,
את ממש ממש מקסימה.
וכן, זכיתי מאוד. ועכשיו אני מצטערת כל כך שלא יצרתי איתה קשר, ולא ספרתי לה על החיים שלי. הגיע לה לשמע.
מקווה שעכשיו היא הגיעה לשלווה שהגיעה לה כל כך.
תודה יקירתי , את גם ממש מקסימה ואני בטוחה שאת מצטערת על כך שלא היית איתה בקשר בשנים האחרונות , אני גם הייתי מרגישה אותו הדבר כמוך.
אני בטוחה שהיתה גאה בך עד מאוד !!שלא יהיה לך ספק בכך!!
הלוואי ותנוח על משכבה בשלום ובשלווה.
תודה יקירתי , את גם ממש מקסימה ואני בטוחה שאת ממש מצטערת שלא יצרת איתה קשר ומרגישה פספוס גדול ואני בטוחה שהייתי מרגישה את אותו הדבר כמוך.
תהיי בטוחה שהיא היתה גאה בך עד מאוד !! שלא יהיה לך ספק בכך!!
הלוואי ותנוח על משכבה בשלום ובשלווה.
ללמוד ממורה כזאת זה ממש זכות
ונהדר לך שזכית
יהי זכרה ברוך
אשריי שזכיתי, אכן כן.
הכרתי אותה באופן שטחי ואני רק אמא של … והיא אכן היתה מדהימה.
שלום לך
רק אתמול שמעתי על זה.
היא היתה המורה שלי לספרות 5 יחידות, והרכזת שלנו בכיתה י"ב
לא תמיד היה לי קל איתה, כי אחרי הכל, גם אני דרמה קווין.
תיארת אותה בצורה מדויקת (את העקבים …) והזכרת לי דברים שכבר שכחתי.
היא הטמיעה בי את האהבה לספרות עברית
הנושא שלנו היה קשור למשפחה – יחסי אבות ובנים .
בזמני כולם ידעו לזהות את התלמידים (או ליתר דיוק התלמידות) של 5 יחידות, כי כולן הסתובבו במשך תקופה לא קצרה עם הספר "עיר קסומה" של יהושוע בר יוסף, שהוא ספר של כמה מאות עמודים .
אני חושבת שהיא כן ידעה כמה אהבו אותה – כי עובדה שהיא הגיעה למקום השני בתחרות "המורה הכי אהוב " שעשה אחד העיתונים בעיר לפני שנתיים או שלוש.
בזכותה עברתי את כיתה י"ב בשלום, ולא בכסאח אין סופי עם המחנכת.
מה שכן, אני עד עכשיו זוכרת איך היא אמרה לנו , תלמידי י"ב של שנת 95 – השנה של ההגרלה הראשונה של הבגרויות, להתפלל שהבגרות בספרות תרד, כי אנחנו ממש לא מוכנות !
בקיצור, היא אכן היתה מורה מיוחדת.
תודה לך על הכתיבה .
אלה
שלום לך אלה,
דליה הייתה אשה יקרה ביותר, ואכן זכור לי היטב הספר "עיר קסומה".
גם נחום, בן זוגה, הוא איש מקסים (פגשתי אותו בשבעה).
מדהים איך לכל תלמיד יש זכרון יקר ממנה.
תודה לך שכתבת
רשומה מרגשת. כן, ישנם מורים כאלה, רק חבל שהם כ"כ נדירים.
היה לך מזל שזכית להיות תלמידתה, ושידעת לקבל את מה שהיא נתנה בשמחה.
כמה חבל שנפטרה. נשמע שזה בגיל צעיר מכדי למות.
תנחומי למשפחה, וגם לך
{}
אני לא בטוחה שהיא הייתה צעירה כל כך (שוב, הכל יחסי כמובן…)
אבל אני כן יודעת ששנים ארוכות היא סבלה מסרטן, אז אולי הגיע הזמן שתנוח קצת.
תודה על מה שכתבת. אתה מקסים, אתה 🙂
דליה הייתה מורה מיוחדת, הרבה יותר ממורה, זכיתי זכיתי זכיתי ללמוד אצלה! אדם בדמות מלאך! היא כלכך נגעה בי בתיכון, נתנה תמיכה בשקט אפילו ללא ידיעתה, רק מעצם הדיבור והנועם… אני לא חושבת שאתקל שוב באדם כמוה.. אני רק מרגישה החמצה, אילו רק ידעה כמה נגעה בי, השפיעה עליי ועיצבה את מי שאני כיום! החמצה שלא הייתי שם בשבילה, שלא אמרתי לה מה היא הייתה בשבילי! אין לי מילים.. אישה אצילה, חזקה, עברה הכול ותמיד הייתה באה עם העקבים והחיוךךךךךך החיוך המרוח על הפנים… תנוח על משכבה בשלום, בשלווה ובנחת. יהי זיכרה ברוך!
רוצה לומר קדיש עליה. מישהו יודע היכן מצוי קברה?
כל מה שאני יודעת זה שהיא קבורה בגבעת שאול, בירושלים.
אני מניחה שאפשר להיעזר באתר של חברה קדישא, או לפנות אליהם ישירות.
תודה רבה לך. יש לי זכרונות רבים ממנה לטוב ולרע.