ברבורה בהתהוות

כאן נכנס לספור גיבורנו, עבריין קטן המאושפז בבית חולים פסיכיאטרי. הוא חסר שם, המכונה בד"כ " "נקניק", "אפס", "טנופת", "פרצוף תחת ושאר כינויים, ששפעתם המגוונת מעידה על כושר ההמצאה האנושי העולה על גדותיו, ועל העושר הבלתי נדלה של לשוננו" (עמ` 59). לא מדובר כאן בגיבור שגרתי. האיש חסר השם, שבסופו של דבר מתברר ששמו הוא "חלפעמהרוח" (נכון שעכשיו אתם הרבה יותר מרוצים מהשם שלכם?) צריך לפתור את התעלומה בזמן קצוב. אם יצליח, יקבל כרטיס יציאה מבית המשוגעים. אם לא, ישאר שם לנצח, פחות או יותר.

התלאות שהוא עובר בדרך מעייפות למדי: המשטרה רודפת אחריו, אנשים עם תתי מקלעים מנסים להרוג אותו, יש לו אחות זונה, שוודי מסתורי, מורה שופעת. הוא מכור קשות לפפסי קולה, והוא זקוק נואשות למקלחת (הוציאו אותו באמצע משחק כדורגל והוא מזיע, שאלוהים ישמור….).

הוא מגייס את כל קסמו האישי: "בנסיבות רגילות הייתי מסתער על האחות ומנסה ללפות ביד אחת את השדיים התפוחים והעסיסיים המתקוממים כנגד מדיה המעומלנים כשלג, וביד האחרת לחטוף את הפפסי, ללגום ישר מפי הבקבוק ואולי לקנח בסדרת גיהוקים עליזה. אבל ברגע ההוא לא עשיתי שום דבר כזה" (עמ` 15), חכמת הרחוב שלו: "מקץ רגעים אחדים של חיטוט קדחתני באף, המסייע פלאות לחשיבה" (עמ 149), תובנותיו על החיים: "היתה שעת ארוחת הערב, למי מבינינו שיכלו להרשות לעצמם מנהג זה" (עמ` 129), ועל הפסיכיאטריה "הלא מודע, מלבד שהוא חושף את פרצופה האמיתי של ילדותנו, מסלף לנו את רגשותנו, מזכיר לנו את מה שאנחנו משתוקקים לשכוח, מגלה לנו את אומללותנו, ובקיצור, הורס לנו את החיים" (עמ` 36).

זה לא הספר הכי מתוחכם מעולם, זה לא ספר שמשאיר רושם לאורך שנים. זה ספר שעושה טוב בלב, הוא מצחיק, הוא צוחק על כל ז`אנר ספרי המתח, לא חוסך בקורת מהחברה, ובאופן כללי- אם ספר גורם לי לצחוק, ואין הרבה ספרים כאלה, אז הוא באמת שווה.
עובדה, גם נוריתהה אהבה את הספר.

לספר יצא ספר המשך הנקרא "מבוך הזיתים".
עבוד קולנועי לספר יצא בשנת 1981. הסרט נקרא "La cripta".

תעלומת הקבר המכושף/אדוארדו מנדוסה
תרגמה מספרדית: טל ניצן
הוצאת הספריה החדשה, הקבוץ המאוחד, 2005
173 ע"מ