"יש לשקול ברצינות האם לא יהיה זה פתרון הומני יותר, לטפל ביהודים שאינם כשירים לעבודה בחומר מסויים הפועל מהר. בכל אופן יהיה הדבר הרבה יותר נעים מאשר לתת להם למות מרעב" (עמ` 20).
דברים אלה היו אחת הסיבות להקמת מחנה ההשמדה בחלמנו (Chelmno), מחנה ההשמדה הראשון בו השתמשו בגז.
כשחושבים על מחנות השמדה, האסוציאציה הראשונה היא אושוויץ. כולנו שמענו את העדויות, ראינו את התמונות.
אבל מה שרובנו לא יודעים, זה איך הכל התחיל, וספר זה נועד להלשלים את פיסת המידע הזו.
חלמנו, כפר קטו בחבל ורטגאו בפולין. כפר פסטורלי למדי, יש לומר, מוקף ביערות עבותים, במרכזו ארמון עתיק.
"מסיעים את כולם לחלמנו בנפת קולו ושם, בחורבה ישנה שהיתה לפנים ארמון, סוגרים במרתפים את הקבוצה שהובאה, בלי בגדים ובלי הסקה. משם מובילים אותם בקבוצות במשאיות סגורות הרמטית ומצופות פח, המשמשות תאי גזים. המשאית מגיעה לקרחת יער, לבור שנחפר מבעוד מועד, ולידו מחכים הקברנים, גם הם יהודים. ההמתה בתא נמשכת דקות אחדות, אחר כך משליכים את הגופות לבור ומסדרים אותן שכבות – שכבות. המשאית חוזרת לקחת עוד קבוצה, והעבודה נמשכת עד הערב עם הפסקת צהריים. בסוף היום הורגים את הקברנים ביריות. כל התהליך נשמר בסודי סודות" (עמ` 62).
המחנה פעל בשני שלבים: בפעם הראשונה בין דצמבר 1941 ועד אפריל 1943, ולאחר מכן חודשה פעילותו בין יוני 1944 לינואר 1945. מרבית האנשים שהובלו למקום נרצחו תוך שעות בודדות, מעטים האנשים ששרדו זמן ארוך יותר (ואם שרדו, הרי שעבדו כקברנים בד"כ).
הבעיה העיקרית עם חלמנו הייתה, ועודנה, שהגרמנים עשו הכל כדי להסתיר את הנעשה בו. האוכלוסיה בסביבה ידעה היטב מה קורה, אבל מרבית התיעוד (דוגמת מסמכים רשמיים) הגרמני לגבי המחנה הושמד ע"י הגרמנים. יתרה מזאת, באפריל 1943 נהרס המחנה על ידי הגרמנים, הבניינים פוצצו והקברים ההמוניים כוסו, אבל כעבור זמן לא ארוך "נפתח" המחנה בשנית.
בניגוד לשאר מחנות ההשמדה, מחלמנו כמעט ולא שרדו אנשים. מספר השורדים מחלמנו הוא מזערי. שלושה יהודים בלבד. אחד ניצל כי ברח, והשניים הנותרים ניצלו על ידי כוחות השחרור.
עדות ל"הצלחת" המחנה עולה מתזכיר נדיר למדי שנמצא לאחר המלחמה. התזכיר (מתאריך 5 ביוני 1942) מציין כי "בשלושת כלי הרכב שהופעלו מאז צצמבר 1941 נעשו 97 אלף טיפולים (אין ספק שהוא מתכוון כאן לרצח של 97 אלף בני אדם- ההערה כתובה בספר) בלי בעיות מכניות (עמ` 80).
ככל הנראה נרצחו בחלמנו כ320,000 בני אדם, רובם יהודים.
משאית גז, דוגמת המשאיות בהן נעשה שימוש בחלמנו:
הספר מרתק, מתאר לפרטי פרטים (כולל לא מעט פרטים פלסטיים) את הרצח ההמוני בחלמנו ואת מעשי ההתעללות של הנאצים ביהודים ובצוענים.
הדבר היחיד שצרם לי (אבל לא ממש, או יותר נכון, לא בער בעצמותיי) הייתה ההתייחסות לרומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז`. לא מדובר בדמות מופת. במקרה הטוב מדובר בדמות שנויה במחלוקת, אבל נראה לי שהתיאורים הלעגניים כאן נעוצים בעובדה שמחבר הספר עצמו היה בגטו לודז`.
שמואל קרקובסקי נולד בורשה ועבר בילדותו ללודז`. היה חבר בתנוער הנוער הקומוניסטי בגטו לודז`, ונכלא באושוויץ ובונוולד.
היה מנהל הארכיון ביד ושם וחבר בצוות החוקרים של המכון הבני"ל לחקר השואה ביד ושם.
הספר יצא לראשונה ב2001 ובשנת 2009 הוצא במהדורה מחודשת.
ניתן לקרוא את עדויות הניצולים מחלמנו.
לסיכום:
(ולהדיוטות- 4 כוכבים)
חלמנו-כפר נידח באירופה/שמואל קרקובסקי
הוצאת יד ושם, 2009
208 ע"מ.
