ברבורה בהתהוות

מוקדש להאחות, שמאז שקראה את הספר רצתה "כלב נקניק", ובסוף גמרה עם כלבה חלבית לגמרי 😉

אחת ההנאות הגדולות שלי כאמא טריה יחסית היא המפגש המחודש עם ספרים מילדותי (המאוד רחוקה). אחד מהם היה הספר הקלאסי "בייגלה".

לטובת מי מבינינו שאיננו מכיר את העלילה, מעשה בגור כלב תחש העונה לשם "דוכס", אבל הוא גדל וגדל (וגדל) עד שהוא נעשה ארוך יותר מכל אחיו ואחיותיו, עד שיכל להתקפל לצורת בייגלה, ולכן מעתה הוא יכונה לעולם "בייגלה". כולם אוהבים אותו, הוא זוכה בתחרויות כלבים ובקיצור- כלב לתפארת מדינת ישראל.
וכמו תמיד בחיים, גם כאן בייגלה מתעניין בזו שלא מתייחסת אליו, זהובה שמה.
כלבת תחש קטנה שלא ממש מתלהבת מכלבי תחש ארוכים. בייגלה מחזר אחריה ארוכות. הוא אוהב אותה. הוא רק רוצה להתחתן איתה, אבל היא בשלה- לא אוהבת כלבים ארוכים (מה שלא מפריע לה לקחת מבייגלה את כל מנחות האהבה שהוא מביא לה).
יום אחד זהובה נכנסת לצרה, ובייגלה, שתמיד נמצא באיזור, מציל אותה. או אז מודיעה לו זהובה שהיא מסכימה להתחתן איתו, לא כי הוא ארוך אלא כי הוא הציל את חייה. והם חיים בעושר ואושר.

יש לומר שהעולל מאוד אהב את הספר, ובעיקר את ציורי הכלבים.
אני, לעומתו, התעצבנתי קלות.

לתחושתי, זהובה הסכימה להתחתן עם בייגלה מתוך תחושה של אסירות תודה, והוא, בסטייל "פנקס הקטן", מחל על כבודו והתחתן איתה.
כשדיברתי על זה עם חברתי לקומונת "גם ספרים", עוד קרן אור, היא טענה שלטעמה המסר הוא שלא צריך לשפוט אדם (או כלב) ע"פ מראהו אלא על פי התנהגותו.
עד כאן הדיון המעמיק/ ההזוי על הספר.

מרגרט וה.א. (האנס אוגוסטוס) ריי הם זוג נשוי שכתבו ביחד (היא כתבה, הוא אייר) ספרי ילדים רבים, המפורסם שבהם הוא "ג'ורג' הסקרן".
הספר בייגלה יצא לראשונה בארה"ב בשנת 1944.

לסיכום,
 (5 ברבורים בגלל הנוסטלגיה, חצי ברבור ירד בגלל העצבים)

בייגלה/ מרגרט ריי
Pretzel/ Margaret Rey
מאנגלית: צבי רוזן
איורים: ה.א. ריי
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975