ברבורה בהתהוות

נתחיל בוידוי אישי: מעולם לא קראתי את "מובי דיק" לפני כן.כמו כולם, ראיתי את הסרטים (יש לי זכרון מעומעם של סרט מצוייר גם ,אבל אולי אני טועה?). זה שעמם אותי. לא הבנתי מה הרעיון של לרדוף אחרי לווייתן לבן גדול.

זהו ספורו של ישמעאל, איש עצוב שאינו מוצא את מקומו בחברה ומחליט שהדרך הטובה ביותר לא להרוג את עצמו היא לעלות על אוניה. תוך חיפוש אחר ספינה (ואחר עצמו) הוא פוגש בקוויקווג, מטיל צלצל פוליניזי ויחד עמו הם עולים בסופו של דבר על הספינה "פקווד". רב החובל של הספינה הוא אדם כריזמטי מאוד העונה לשם אחאב. למרות שהספינה מיועדת לאסוף שמן לווייתנים, משימה בטוחה יחסית, הקפטן הכריזמטי, שאיבד את רגלו בזמן שניסה לצוד את"מובי דיק" וכל מה שמעניין אותו הוא "לסגור את החשבון" ולתפוס אותו (אני יודעת שזה נורא שטחי, אבל הוא מאוד הזכיר לי את קפטן הוק), משנה את המשימה ומחליט להמשיך במרדף אחרי מובי דיק, מרדף שיגמר, כפי שניתן להבין, בצורה לא חיובית למדי (בלשון ההמעטה).

על מובי דיק, מטבע היותו קלאסי וכו`, נכתבו הרבה מאוד ניתוחים שונים ומשונים. אני העדפתי לראות בספר מסע של איש מאוד מתוסכל ומריר, שחושב שהנקמה תביא לו חופש ומזור, ולומד, כדברי קונפוציוס ש"בצאתך למסע נקמה, חפור שני קברים".

ועוד לא דיברתי על התיאורים הרבים והכה- ארוכים של ציד לווייתנים, ומה עושים להם, ואיך עושים להם, ועל כמה שהספר לא מתאים לחובבי לווייתנים, או חיות. או על העובדה שיש ברשת האינטרנט, ובכלל, לאמעט ויכוחים על מהות התרגום החדש, והאם הוא טוב או רע יותר מתרגומו של אהרון אמיר. אני יודעת שאת התרגום של אהרון אמיר ניסיתי לקרוא, ועזבתי אחרי שני עמודים. מצד שני, גם את הספר הזה הייתי עוזבת אם לא הייתי חייבת לקרוא, כי תיאורים ארוכים מקשים עלי את החיים ואני לא מתחברת אליהם.

אחד הדברים שצרמו לי בתרגום החדש היה שקוויקווג, חברו הטוב של ישמעאל, מתואר בתחילה כעובד אלילים. אחר כך אומרים שהוא חוגג את הרמאדאן. אז צריך להחליט איזה אלוהים הוא עובד, כי בפעם האחרונה שבדקתי מוסלמי ועובד עכו"ם זה לא אותו דבר. מצד שני, זוהי גרסה מוארת, עם לא מעט הערות, וחובבי הקלאסיקות לדעתי יאהבו אותה.

הידעתם, אגב, שהעלילה מבוססת בחלקה על מקרה אמיתי שאירע לספינת ציד לווייתנים ושמה "אסקס", שיצאה ממסצ`וסטס בשנת 1820 וטבעה. כאשר הייתה הספינה במרחק של כ־3,700 ק"מ מהחוף המערבי של דרום אמריקה, הותקפה על ידי לווייתן עצום–ממדים מסוג ראשתן גדול ראש (SpermWhale), והוא ניפץ את ספינתם ונמלט. ניצול הספינה, אוון צ`ייס, פרסם את הסיפור  Narrativeof the Most Extraordinary and Distressing Shipwreck of the Whale-ShipEssex (ותודה לויקיפדיה).

אז מה ההמלצה? למי שאהב את מובי דיק, למי שאוהב קלאסיקות–לכו לקרוא.

תוספת מאוחרת: בעקבות הפרסום פנה אלי גרשון גירון, המתרגם וביקש להגיב לטענתי לגבי הרמדאן: "גם בעיני היה מוזר שמלוויל בחר לכנות את הטקס המוזר שלקוויקווג "רמדאן". אני נהיח שזהו ביטוי לחוש ההומור הפרוע שלו, היות שעיקרהטקס הוא צום, אז אפשר לכנות אותו רמדאן, גם אם קוויקווג עובד בעצם אליליםאחרים".

מובי דיק/הרמן מלוויל
מאנגלית:גרשון גירון
הוצאת ידיעות אחרונות, 2009
653 ע"מ