 |
"ערב אחד שאלה שלומית את אבא:
אבא, מאיפה מגיעים כל השירים?"
אבא, מאיפה מגיעים כל השירים?"
איך יוצרים שירים? ומי? ולמה בכלל?
אבא של שלומית מקריא לשלומית סיפור או שיר `לילה טוב` כל לילה, עד שהיא נרדמת.
לילה אחד שואלת שלומית את אבא מאיפה מגיעים כל השירים, וכתשובה הוא לוקח אותה לבקר במפעל השירים.
שלומית ואביה עוברים בית החרושת, פוגשים אנשים ושירים שונים המיועדים לילדים שונים (ילד גבוה, ילד שמתעצבן שאמו לא קונה לו צעצוע, ילד שחולם חלומות).
לילה אחד שואלת שלומית את אבא מאיפה מגיעים כל השירים, וכתשובה הוא לוקח אותה לבקר במפעל השירים.
שלומית ואביה עוברים בית החרושת, פוגשים אנשים ושירים שונים המיועדים לילדים שונים (ילד גבוה, ילד שמתעצבן שאמו לא קונה לו צעצוע, ילד שחולם חלומות).
הדבר הראשון שלוכד את עינינו בספר הוא האיורים המדהים של דוד פולנסקי, (האנימטור הראשי ב"ואלס עם באשיר") שממש גורמים לנו להרגיש כאילו אנחנו שם, יחד עם שלומית.
דוגמא לאיור שכזה, היא תיאור אחד מכותבי השירים במפעל:
דוגמא לאיור שכזה, היא תיאור אחד מכותבי השירים במפעל:
גם השפה בספר היא משהו מיוחד. כיאה לבית חרושת לשירים, השפה היא גבוהה, אבל לא מתנשאת ולא `נפוחה` מדי. ילדים יכולים להבין גם מילים גבוהות, מסתבר, ואפילו להינות לא מעט.
הספר הומלץ במסגרת "מצעד הספרים" ב לכיתות א`-ג`. אני מניחה שההסתייגות מהגיל הרך כאן נובעת מהשפה, שכאמור היא לא השפה הממוצעת בספרי ילדים. איתן (8) ודן (5) קראו יחד איתי את הספר, והתעניינו לא מעט. לאיתן נגמרה הסבלנות באמצע. לטענתו הספר יפה, אבל הוא לילדים קטנים יותר.
דן, לעומתו, אמר שהספר הצחיק אותו מאוד, הוא אהב את הרעיון והיה שמח להיות מנהל בית החרושת (אני מניחה שהעובדה שהחרוזים בבית החרושת הזה הם משוקולד היוותה חלק מכריע ברצון הזה שלו).
הספר עובד בזמנו גם להצגה לילדים שהשתתפה בפסטיבל חיפה להצגות ילדים בשנת 2006.
קובי מידן, אחד האנשים היותר אינטליגנטים לטעמי בתקשורת הישראלית (שלצערי די נעלם בשנים האחרונות), שמוכר לי כילדה מ"רואים 6/6", ואחר כך מ"פגישה לילית", הוכיח כאן שאפשר לכתוב ספר אינטליגנטי גם לילדים.
לסיכום, לטעמי ספר שמתאים בהחלט לילדים מגיל 4-5 ועד 6-7 (אח"כ הם די מאבדים עניין). מתאים גם להורים שרוצים להתענג על שפה מקסימה, וגם לכאלה שאוהבים ספרות טובה.
בית חרושת לשירים/קובי מידן
איורים: דוד פולנסקי
הוצאת זמורה ביתן, 2003
לא ממוספר.
כך הוא חושב לפחות…) לא באמת מעניינת אותו. הוא יארגן בעצמו מפלצת, ואחרי שהמוני בני ישראל יתרגשו ויסערו בעקבות גילוי "המפלצת", הוא גם יברח מהבית כדי שיחשבו שנאכל על ידה.
.
. גם איתן וגם דן טענו שלא היו רוצים להיות כמו חיים, אבל שהיו שמחים לפגוש את המפלצת.
