ברבורה בהתהוות

ניצן היא ילדה רגילה. לא גבוהה ולא נמוכה. לא שמנה ולא רזה. סתם ילדה רגילה שהגוף שלה מתחיל להשתנות, וקשה לה עם זה.
היא בטוחה שהיא שמנה מדי, שהחזה שלה גדול מדי, והיא מרגישה בודדה לגמרי אחרי שאמא שלה "פידחה" אותה וגילה משהו שסיפרה לה בסוד, ואם זה לא מספיק- האדם היחיד שיכלה לדבר איתו, אחיה הגדול, נסע לו לטיול ארוך בחו"ל.

ומה עושה ילדה ילדה נבונה אך בודדה, אליבא דספר? נכון! גולשת באינטרנט.
היא מצ'וטטת עם נער בן גילה, מתאהבת בו, והם מחליטים להפגש.
משמו של הספור אפשר בהחלט להבין את כיוון העלילה, ולכן איני מסתכנת בספויילר כשאני כותבת שהנער הוא לא נער, והצ'ט התמים אינו תמים כל כך.

הסכנות האורבות לילדים באינטרנט ידועות וברורות.
הרצון לגרום לילדים להבין ביתר שאת מהן הסכנות ראוי אף הוא, אבל הספר הזה בעיקר עצבן אותי 👿

כמות הסטריאוטיפים בו היא עצומה.
הרשו לי לנסח זאת בצורה שונה: פעם רווחה האמונה שנשים צריכות לפחד בעיקר מהאנס שמתחבא בלילה בין השיחים. בפועל מתברר שהמצב אינו כזה, ונשים צריכות להזהר לא רק מללכת בסמטה חשוכה אלא (וע"פ הסטטיסטיקה בעיקר) מגברים שהן מכירות.
כך גם כאן- ילדים אינם חייבים להרגיש בדידות, להיות בעלי דימוי עצמי נמוך ו/או בכסאח עם ההורים כדי "לפול ברשת".
לא תמיד פדופילים מאיימים על ילד לפני שפגשו אותו, ואני בספק אם יהיו יותר מדי ילדים שממש ילכו לחפש את הילד שאיתו הם מצ'וטטים בבית הספר בו לטענתו הוא לומד.

גם הסוף הטוב של הספר היה, איך לומר, אופטימי מדי.
בישראל של היום, אני בספק אם המשטרה תגיע כל כך מהר לעזרה, ובכלל- אם רוצים להציג בעיה אמיתית וקיימת, חבל להפוך אותה לסיפר אגדות, שכן החיים הם לא ממש אגדה עם happy ending.
מה שכן, בסוף הספר ישנו לינק לאתר גלישה בטוחה, אתר המסביר בצורה הרבה יותר ברורה את הסכנות האורבות לילדים.

דנה אבירם היא עובדת סוציאלית. כתבה גם את הספר "הסוד של גיל", העוסק בהתמודדות עם לקות למידה.

מצד שני, ישנם כאלה שאהבו את הספר.

לסיכום,
(כי הרעיון חשוב, אבל הביצוע כושל)

טורף ברשת/דנה אבירם
הוצאת אגם, 2010
207 עמודים

מוקדש באהבה רבה לנסיך שלי, שמוכיח לי שפרנואידיות זו תכונה נפוצה אצל אנשי מחשב

והרי קווים לדמותו של הגיק המצוי (לאחר תצפית אנתרופולוגית של ארבע שנים על גיק מצוי ומקסים): חובב מחשבים, סקרן לגבי גאדג'טים, יעדיף תמיד את הלינוקס על "windows", שונא את ביל גייטס, ומקפיד באופן אובססיבי לחלוטין למחוק כל זכר לקיומו ברשת האינטרנט.

מרקוס הוא גיק שכזה. הוא בן 17, אוהב גאדג'טים, אוהב מחשבים, אוהב משחקי מציאות חלופית, ושונא (בדומה לכל נער בגיל ההתבגרות אני מניחה) שאומרים לו מה לעשות, במיוחד אם מדובר באמירה שרירותית בלי שום הסבר רציונאלי.
מרקוס חי בסן פרנסיסקו, לכאורה מעוז החופש והליברליזם בארה"ב. ולמה לכאורה? כי ארה"ב של היום איננה ארה"ב של פעם. היום היא דמוקרטיה בהתגוננות. היא מגינה על עצמה מטרור מבית ומחוץ. אני יודעת שזה נשמע מוכר, וכולם (כולנו למעשה) מבינים את זה הגיונית, אבל הכל משתנה כשאנו פוגשים את הצרכים הבטחוניים פנים מול פנים.

יום בהיר אחד מרקוס נמצא במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון- בעיצומה של מתקפת טרור בסן פרנסיסקו. אחרי שנחשד, נכלא, ונחקר ימים, הוא משוחרר לביתו. אבל זה כבר לא אותו דבר. חוקים חדשים נחקקים. עכשיו בוחנים ובולשים אחר תנועת האנשים ברחבי הרשת, כולם אשמים כל עוד לא הוכחה אשמתם. מרקוס, כדרכם של בני נוער חדורי אידיאלים על חופש הדיבור (גיל ההתבגרות וגיקיות מתקדמת זה צירוף קטלני למדי), לא מוכן לשקוט כשארצו משנה את פניה.

ההגדרה המילונית לטרור אומרת כי טרור פירושו "אלימות לשם השגת מטרות פוליטיות". העניין הוא שמטרות פוליטיות יש לכולם, וברמה זו, הטרור אכן מנצח, ובגדול.

תרשו לי להיות קטנונית לרגע. בהמשך לדיון שהחל (בתחום אחר לגמרי) בנושא לאיזה תא ניכנס בשירותים ציבוריים, הנה פיסקה קטנה שמוכיחה את טענתי הראשונית:
"נכנסתי מיד לשירותים והסתגרתי בתא האמצעי (התא הכי רחוק תמיד הכי מגעיל כי כולם כמעט הולכים ישר אליו, מתוך תקווה להמנע מהסירחון והגועל נפש- מי שיודע מה טוב ומה הגייני הולך על האמצעי)" (עמ' 8)

קורי דוקטורוב, מחבר הספר, הוא בלוגר ידוע בעולם הגיקים כותב הבלוג "Boing Boing". יש לו לא מעט דיעות ברורות וידועות, יש שיאמרו קיצוניות לגבי פרטיות ברשת האינטרנט, חופש המידע וקוד פתוח, ואת כל הדיעות הללו הוא יצק לתוך הספר.
הוא מתבסס במידה רבה על ההיסטריה האמריקאית סביב אירועי ה11/09, על "חוק הפטריוט" המבטל למעשה כל דרישה לפרטיות, אבל יותר מזה- הוא מוכיח עד כמה היום, בעידן הטכנולוגי, הפרטיות היא דבר נפיץ ביותר.

ורק דבר אחד לסיום- קורי דוקטורוב עצמו מאפשר הורדה חינם של ספרו באינטרנט. יתרה מזאת, בכל הראיונות עמו הוא מצהיר כי הוא אינו מעוניין בזכויות יוצרים וכל מה שהוא רוצה זה שהספר יגיע לכמה שיותר אנשים (מן הסתם כי מדובר במניפסט אידיאולוגי). לכן תמוה הדבר מדוע התרגום לעברית מוגן בזכויות יוצרים (ותודה לנסיך שהפנה את תשומת לבי 🙂 ).

ניתן לקרוא את הפרק הראשון באתר ההוצאה.

לסיכום, אני מאוד אהבתי את הספר. לא ממש עניינו אותי כל פרטי הקוד הפתוח, אבל כל מי שמכיר מקרוב גיקים יכול להינות. ספר מתח קליל, מעניין, מומלץ.

האח הקטן/קורי דוקטורוב
Little Brother/ Cory Doctorow
מאנגלית: ענבל שגיב- נקדימון
הוצאת גרף, 2010
414 ע"מ

דמיינו לעצמכם עולם שבו מרבית השירותים מושתתים על איטנרנט ומחשבים.
אה. נכון. אין צורך לדמיין. אנחנו כבר חיים בעולם שכזה.

עכשיו השעון מתקתק- צריך למצוא את האחראים לפני שהכל יקרוס סופית. האם אלו הסינים? המאפיה? החיזבאללה?

הספר מעניין, אבל יש לו שתי מגרעות.
סגנון הכתיבה היבש משהו של הסופר, גורם לכך שהעלילה, שאמורה להיות מותחת, הופכת להיות, איך לומר, פחות מותחת (ודפדפתי בספר באנגלית. האשמה היא ממש לא בתרגום). אבל מילא.

לסיכום, ספר לחובבי טכנולוגיות, פרנואידים וחובבי הז`אנר.

נקודת שבירה/ ריצ`ארד קלארק
מאנגלית: מיקי גורן
הוצאת משכל, ידיעות אחרונות, 2009
294 ע"מ