"היה היו שני עכברים. שניים שאהבו שררה וכיבודים. שניים שהושיטו ידם וגנבו מאחרים. או קיבלו שוחד. או בכלל היו מסכנים. האחד היה שחור, השני היה לבן. את האחד רק רדפו וקיללו, השני שמע ונדם."
שני עבריינים נשלחו היום לכלא. שני שרים לשעבר שהואשמו, בין השאר, בשוחד ובגניבה.האחד ערער על עונשו ועונשו הוחמר לארבע שנים. השני קיבל חמש וחצי שנים.אני אפילו לא נכנסת לדיון של מי עשה מה, כמה אנשי הצבור מושחתים וכו`.
מה שאני לא מבינה, מה שאני מתעבת, זו העובדה שאחד מהשניים, ולא משנה מאיזו עדה הוא, יצא בתלונות ויבבות שלו ושל מקורביו על העוול החמור שעשו לו.
אני באמת לא מבינה איך אנשים חיים כל הזמן עם ה"אכלו לי, שתו לי" הזה. מפלגה שלא פעם ולא פעמיים יכלה לעשות אסיפת בחירות בכלא, כי המנהיגים שלה שכנו שם שנים על גבי שנים, מבססת את עצמה על בכיינות.
ואולי בניזרי צודק. אולי באמת צריך היה להתחשב בעובדה שיש לו משפחה, שהוא מסכן, שהוא בלה בלה בלה. "כואב לו מאוד שכך החליט בית המשפט". גם לי כואב. כואב לי שיש אנשי צבור ששולחים ידם לקופה הצבורית. כואב לי מאוד שאנשי הציבור זוכים להערצה מטומטמת של צבור שלם שמוכן לשיר "הוא זכאי" רק כי הנאשם מעדה מסויימת, ו"ברור" שבית המשפט הרשיע אותו רק כי הוא מזרחי, ולא כי הוא באמת עשה דברים רעים. נמאס לי מהבכיינות הזו. הדבר היחיד החיובי שאני יכולה להגיד על היום הזה, זה שלפחות הירשזון קיבל את העונש בצורה נורמלית. לא "אכלו לי שתו לי", לא "אני קורבן". לפעמים, כבוד השר לשעבר בניזרי, "סייג לחכמה שתיקה".
לזכר