"כמו מתוך הזיה, הוא צייר באוזנינו את מגדלי ניו יורק עולים בלהבות ומתמוטטים [..] הוא תיאר כיצד גורדי השחקים הופכים ללפידי ענק בוערים ונופלים אנה ואנה, וכיצד משתקפים פניה של העיר המתפרקת בשמיים המתקדרים מעליה" (עמ' 15).
ציטוט זה פותח את ספרו של מתיאס קונצל, המנסה לרדת לפשר השנאה הערבית לישראל. זה אינו ציטוט מפי עדי ראיה/ שמיעה של בן לאדן, אלא ציטוט של אלברט שפר, שר החימוש של היטלר. זוהי גם נקודת המוצא של קונצל, המנסה למצוא הקבלות בין האנטישמיות הקלאסית והתיאוריות הנאציות לבין הטרור הערבי.
"כולנו" יודעים לומר מהן הסיבות לטרור, הלא כן?
יש שיגידו עוני, יש שיגידו תחושת הקיפוח, אנטישמיות, מלחמת דת, התשובה הרי נעוצה בשאלה מיהו העונה. קונצל מציג הקשרים חדשים- ישנים לג'יהאד וטוען כי האנטישמיות היא לא מעין 'נספח זניח' של האסלאם הקיצוני, אלא שורש האידיאולוגיה שלו: "הדרך שבה יהודים נרצחים מצביעה על הסיבה שבשלה הם נרצחים. יעדי המתקפות אינם מדינאים בכירים או אנשי צבא, אלא קהל האזרחים- בלא אבחנה בין דתיים לחילוניים, בין צעירים לזקנים, בין תומכי הימין למתנגדיו. ככל שיותר אנשים נהרגים, נפצעים ונעשים לנכים, כך נחשב הפיגוע למוצלח יותר. ככל ששבבי המתכת והמסמרים שבצידה חדים יותר, ערכה עולה. כל מי שרוצח בשיטה זו מתרגם את השקפת העולם האסלאמיסטית- פאשיסטית לפעולה. האנטישמיות של השקפת העולם הזאת, המציירת את היהודים כרוע מוחלט, מייצרת בהכרח את הרצון להכרית את הרוע הזה בתבל רבתי" (עמ' 107)
ניגשתי לספר בהיסוס מה. גרמני שכותב על שנאת יהודים נשמע, איך לומר, לא מסקרן במיוחד….
הספר סוקר סקירה הסטורית של האחים המוסלמים, וזה עניין אותי (את הספר קראתי על רקע המהומות במצרים), ובניגוד לכותרת המשנה- יש לציין שמרביתו כלל אינו עוסק באירועי 11/9, ודומה שאירועים אלו הוכנסו לספר רק כי אי אפשר היה להתעלם מהם (הספר במקור, בגרמנית, פורסם ב-2002). הספר תורגם לעברית ממהדורה מורחבת באנגלית של הספר, שפורסמה בשנת 2007.
אני לא יודעת עד כמה שוכנעתי שהגי'האד האסלאמי שווה ערך לנאציזם, או יונק ממנו. המחבר נשען על תאוריות קצת קונספירטיביות לטעמי, בין השאר על העובדה שמוחמד עטא (שהתרסק במגדל הצפוני), מרוואן אל שייח'י (שהתרסק במגדל הדרומי) וזיאד ג'רח (שהתרסק בפנסילבניה, בטיסה 93) התגוררו בשנים שקדמו לאסון התאומים בגרמניה.
אין ספק שיש בספק כמה וכמה דברים שינעמו לאוזן הישראלית. קונצל יוצא כנגד הסובלנות האירופית (ולא רק האירופית)- "רבים מבקשים לחסוך מעצמם את המפגש המכאיב עם המציאות" (עמ' 21), הוא אומר, ותוהה מדוע איש לא מטיל ספק בפעולות הטרור "השאלה מדוע בשום מקום אחר בעולם אין אנשים סבורים שהמוצא ממצב נואש הוא להתפוצץ באוטובוסים או במסעדות- אפילו אינה עולה על דעתו. הוא מדחיק מתודעתו כל עובדה או שאלה שאינן עולות בקנה אחד עם שאיפתו לרוגע פנימי" (שם), ומתריע מפני הסתננות אנשי הג'יהאד לתנועות לגיטימיות הנאבקות בקפיטליזם.
מן הסתם מכותרת הספר עצמה ניתן להבין שהספר מוטה לצד אחד, ולי כמובן אין בעיה עם זה, אבל בין אם התאוריה נכונה ובין אם לא, זה ספר שמעניין לקרוא, ולו כדי לדעת מיהם הגורמים החזקים (היום) במצרים ובסביבה.
ד"ר מתיאס קונצל הוא איש מדע המדינה המתגורר בהמבורג. הוא עמית מחקר ב"מרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות ע"ש וידאל ששון" באוניברסיטה העברית וחבר בהנהגת ארגון "אקדמאים למען שלום במזרח התיכון".
לסיכום,
(כי זה מעניין, אבל בכל זאת- כמה מוטה אתה יכול להיות לפני שזה יצרום?)
ג'יהאד ושנאת יהודים- על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר/ מתיאס קונצל
Jew and Jihad- Hatred, Islamism, Nazism, and the roots of 9/11/ Mattias Kuntzel
מאנגלית: צור ארליך
הוצאת טובי, 2008
162 עמ' (כולל מפתוח)
תגיות: and the roots of 9/11, Islamism, Jew and Jihad- Hatred, Mattias Kuntzel, Nazism, אירופה, אנטישמיות, ארצות הברית, ג'יהאד, גרמניה, האחים המוסלמים, היטלר, חמאס, טובי, טרור, ישראל, מצרים, מתיאס קונצל, נאציזם, סובלנות, ערבים, צור ארליך, תאולוגיה
תודה על ההמלצה, בר.
זה בהחלט מעודד לקרוא שיש בעולם אנשים שמבינים את העניין כך.
וזה בהחלט לא נראה כמשהו פוליטי, הקשור לעוני, עצמאות או רווחה שאיננה.
שבוע טוב, יקרה
♥
הבעיה היא שמעטים האנשים שמבינים את העניין בצורה הנכונה.
עצוב שהעולם מלא בצביעות, ע"ע מה שקורה סביב סוריה היום.
שבוע טוב איש יקר!
תודה בר, יש לי כל כך הרבה מה לאמר, אבל בהחלט אני מצמצמת למינימום את ההתיחסות שלי לנושא הן בבלוג שלי והן אצל אחרים.
בהחלט ספר שארצה לקרוא ואני משוכנעת שגם בעלי.
מהכרותי המצומצמת עם טעמו של בעלך, נראה לי שהוא אכן יתעניין בספר 🙂
גם אני לא בהכרח קוראת ספרים בתחום, אבל הוא סיקרן אותי.
מעניין מאד, גם אני רוצה לקרוא ספר זה.
את מייאשת אותי, כל כך הרבה ספרים מעניינים , איפה אמצא זמן לכולם,..
הייתי אומרת לך "כשתצאי לפנסיה", אבל נראה לי שזה מאוחר מדי 🙂
ממש מפתיע שספר כזה יצא באירופה ועוד בגרמניה.
מעניין להשוות כמה ספרים יצאו שתומכים בגישה הזו וכמה שתומכים ברב-תרבותיות והאשמת הכיבוש באחריות לטרור
להפתעתי המאוד רבה יש לא מעט ידידים לישראל בגרמניה. זה לא גורם לי לאהוב אותם יותר, אבל זה קיים.
הצביעות בעולם קיימת לא מעט, ואני חושבת שלא מדובר בהכרח באוהדי "רב תרבותיות". נראה לי שיש יותר רצון, אנושי אולי, לא להאמין שיש רוע ממשי, אלא לנסות לטעון ש"אין אנשים רעים, יש אנשים שרע להם"