בעיירה קטנה במסצ'וסטס, בבית ספר קתולי (פרטי) לנערים, מפתיע נער צעיר העונה לשם ג'רי רנו, את כלל אוכלוסיית בית הספר, ובעיקר את עצמו, ומסרב להשתתף במכירת השוקולד השנתית של בית הספר.
ג'רי הוא לא הגיבור הקלאסי. הוא נער צעיר, שאמו נפטרה מסרטן ואביו עסוק בעיקר בעבודתו. הוא לא מהתלמידים המבריקים בכיתה. הוא לא הספורטאי המצטיין. הוא בקושי יודע מיהו ומהו, וכמו לא מעט בני נוער הוא עסוק בעיקר בשאלה איך לשרוד בתיכון. ובכל זאת, ג'רי קם ועומד מול כולם: מול המורים, מול המנהל, מול אגודת התלמידים הסודית לכאורה.
זו אמנם צורה מאוד מופשטת של העלילה, אבל בסופו של דבר "מלחמת השוקולד" מזכיר במידה רבה את "בעל זבוב". שניהם עוסקים בחבורת נערים שמשמשת ראי לחברה האנושית בכלל. אבל אם "בעל זבוב" מתרחש באי מרוחק מכל ציוויליזציה, הרי ש"מלחמת השוקולד" מתרחשת בזירה קשה וקשוחה הרבה יותר: בית הספר התיכון. כאן יש לא רק בני נוער אלא גם מבוגרים, והרוע הוא נחלת הכלל, ללא שיקולי גיל.
ועיקר העיקרים- בעוד שב"בעל זבוב" סופו של הספר נועד להרגיע במעט את הקורא, שהרי בני הנוער חוזרים לציוויליזציה, ושם 'ברור' שיתנהגו אחרת, ב"מלחמת השוקולד" הסוף אינו סוף טוב: הטוב אינו מנצח את הרע, כי לבני הנוער אין לאן לברוח, התיכון הוא מרכז חייהם.
קורמייר, שכתב את הספר בעקבות מעשה אמיתי (בנו הצעיר סירב להשתתף במכירה שכזו, וקורמייר שקע בהרהורים מה היה קורה לו לא היו מכבדים את רצון בנו), סירב לשנות את סוף הספר על מנת להתחבב יותר על הקוראים (ולהימנע מחלק מהגינויים).
מאז פרסומו של הספר, בשנת 1974, הוא נמצא ברשימת 50 הספרים המוחרמים ביותר בארה"ב.
הספר הוחרם בשל הסיבות הבאות:
· תוכן מיני: מדובר בנערים, בתיכון קתולי. יש לא מעט תיאורים של סמי-פנטזיות מיניות ואוננות.
· שפה פוגענית.
· השקפה דתית: מדובר, כאמור, בתיכון קתולי.
· אלימות
· טענה פופולרית הייתה שדמותם של המבוגרים בכלל (והמורים בפרט) מושחרת למדי. המבוגרים מדוכאים, שבורים, מניפולטיבים ומרושעים.
אין ספק שהספר (לפחות בשפת המקור) מלא בתיאורים לא פשוטים, אבל גם החיים בתיכון אינם פשוטים. לטעמי תיאור הנורמות החברתיות בתיכון, כמו גם הסקרנות המינית, שלא לדבר על הסוף שזכה לגינויים רבים, מוסיפים לאמינות העלילה.
למעוניינים:
דף הספר באתר ההוצאה, בו אפשר לקרוא גם את הפרק הראשון.
לסיכום,
(כי הספר טוב וחשוב, וכי אני שונאת החרמות ספרים כמעט כמו שאני שונאת סופים פתוחים)
מלחמת השוקולד/רוברט קורמייר
The chocolate war/ Cormier, Robert
מאנגלית: אליענה אלמוג
הוצאת כתר, 2006.
220 עמ'
תגיות: אינדיבידואליות, אליענה אלמוג, ארצות הברית, בני נוער, בעל זבוב, גיל ההתבגרות, חרם, כתר, לחץ חברתי, מלחמת השוקולד, מסצ'וסטס, רוברט קורמייר
מעניין.
אבל מה המסר? עם איזו תחושה את יוצאת מהספר?
עם תחושה של מיאוס מהמבוגרים והמורים, או עם תחושה של חוסר אונים?
השווית לבעל זבוב… הרגשת אחרי זה כמו אחרי בעל זבוב?
לא תמיד יש מסר חד משמעי…..
כל הספרים העוסקים בנושא הנופל בנישה של בעל זבוב עוסקים במיאוס מצד אחד ובחוסר האונים של הפרט מהצד השני, אבל בעיקר בתחושה שבסופו של דבר אדם לאדם זאב.
דווקא כאן התחושה היא יותר קשה מאשר בבעל זבוב, כי לכאורה בבעל זבוב אפשר לתת לילדים "להינות מהספק" שאין מבוגר שעוזר להם להבדיל בין טוב לרע. כאן גם המבוגרים לא בהכרח מבדילים בין טוב לרע, וזה עצוב.
ספר מוחרם?!
מפתיע שעדין בימינו מחרימים ספרים בארה"ב הברית,
ועוד על הרקע הזה…
בארצות הברית יש לא מעט ספרים שמוחרמים, החל מ"אוהל הדוד תום" וכלה, במקומות מסויימים, ב"הארי פוטר". יש המון נימוקים, החל מהתנהגות לא טובה וכלה בנימוקים דתיים (זה לא שאני כל כך מתעניינת בזה, עשיתי עבודה בעניין בזמנו). אם את מעוניינת לקרוא בנושא, פשוט תכתבי בגוגל "ספרים אסורים"…
נשמע מעניין, בר.
לא בטוח שאקרא אותו, אבל טוב להתעדכן דרכך 🙂
בוקר טוב, יקרה
☼
בשמחה רבה,
ערב טוב לך ידיד יקר 🙂
קראתי את הסיפור הזה במסגרת סדנת כתיבה שהעבירה, מי אם לא, אליענה אלמוג.
ספר מעניין. הרמיזות המיניות הפריעו לי, אבל זה פשוט סוג הבן אדם שאני.
אהבתי במיוחד את הילד שעמד בראש האירגון הסודי.
אני צריך לקרוא את הספרא הזה שוב מתישהו.
אני חושבת שבכל גיל שתקרא את זה, הספר יראה קצת שונה (כמו לא מעט ספרים העוסקים בבני נוער)