יש לא מעט דברים שאני חוששת מהם.
אחד העיקריים שבהם הוא מה יקרה אם יקרה משהו רע??? אם אעבור אירוע כלשהו, אם אאושפז, אם הצוות הרפואי לא יתייחס אלי, מה יקרה לי? מה יקרה לנסיך שכל כך אוהב אותי? ועכשיו, לתקופה עמוסה אף יותר מהרגיל בפחדים וחששות, נכנסה בסערה איריס ערד.
איריס ערד, אשה בריאה יחסית בת 40, מתעוררת לילה אחד, זמן קצר לאחר הולדת בנה אושר, כשהיא מרגישה רע. תוך זמן קצר היא מאבדת את ההכרה ומוצאת עצמה בתחילתו של מסע יסורים ארוך.
בשל טעות אנוש (מונח מכובס לאדישות ופשלה ע-נ-ק-י-ת) עוברת איריס התמוטטות נוספת, שבסופה היא מוצאת עצמה בקוֹמה בבית לווינשטיין, כשסיכוייה להחלמה ולשיקום אינם גבוהים, בלשון ההמעטה.
הספר מחולק למעשה לשניים: מצד אחד ספורה של איריס, והמאבק שלה להשתקם, ומנגד- ספורו של עופר, בן זוגה, והדרך בה הוא מתמודד עם הדברים.
האם ציינתי שמדובר בסיפור אמיתי?
תמיד מרגש אותי לקרוא סיפורים שכאלה. מרגשת אותי העובדה שבישראל, מדינה בה כולם מכירים את כולם, אנשים עדיין מוכנים לחשוף את עצמם כל כך.
מילה טובה על עטיפת הספר: על הכריכה מופיע ציור משנת 1948 ושמו "עולמה של כריסטינה", של הצייר אנדרו וויאט. ההשראה לתמונה היתה כריסטינה אולסון, ידידה של הצייר, שהיתה משותקת בפלג גופה התחתון. הצייר סיפר שהשקיף מהחלון וראה אותה גוררת עצמה על פני שדה החיטה.
הציור מתאים לטעמי מאוד לקונספט של הספר, דהיינו לא להכנע לקשיי הגוף, והרצון להשתקם ויהי מה.
אבל קשה לי להמליץ על הספר הזה.
ראשית, לא ברור לי השינוי בגוף המספר בספר. מצד אחד- זהו סיפורה האישי של המחברת. מצד שני, בחלק מהספר היא מדברת כמספר "כל יודע" על תחושותיו של בעלה.
גם העובדה שמדובר בסיפור מאבקה של אישה לחזור לחיים, מרגש ככל שיהיה, אינה בהכרח אומרת שאפשר לפרסם את הסיפור כספר.
הספר בנוי לטעמי יותר כיומן, וזקוק לעריכה מדוקדקת יותר. וחבל, כי התוצאה הסופית חובבנית למדי.
אבל למה שאני אחליט- אתם מוזמנים לקרוא את הפרק הראשון ולהחליט בעצמכם.
לסיכום,
(כי הסיפור מעניין, אבל לצערי על הספר אפשר לוותר)
בונה ארמונות בכפית/איריס ערד
הוצאת ידיעות אחרונות, 2010
180 ע"מ
מדכא לטעמי…
תודה. גם להיזהר ראוי לדעת ממה.
חג שמח, בר
חג שמח גם לך עופר ידידי,
ולצערי הרב- ובאמת לצערי, כאן זו הוכחה שעריכה הייתה משנה את הכל.