 |
"מה אפשר ללמוד מגוש הירק הנע בין לחייהם התפוחות לסרוגין של שני זקנים נאנחים" (עמ` 98).
ברגע ששמעתי על הספר הזה ידעתי שאני חייבת לקרוא אותו. ספר שמדבר על תימנים, לעיתים צוחק עליהם, מדבר בשפה הציורית של פעם, בהחלט יוכל לעזור לי לצבור נקודות זכות במשפחתו של הנסיך התימני שלי.
אבל בניגוד לשמו של הספר, המבטיח בעיקר הומור, הספר מספק הרבה מעבר לכך, למרות שהחיוך הגדול שנמרח על פניי בזמן הקריאה מעיד שיש פה לא מעט הומור.
מעשה באבינועם (המכונה אבונועם) וקליינמן (יש שיגדירו אותו משוגע, הוא מגדיר עצמו מהפכן) העושים את דרכם ברחבי ישראל במכונית סוסיתא ישנה. דרכם עוברת לא רק באתרים גאוגרפיים שונים, אלא גם במרחבים היסטוריים, אנתרופולוגים וסוציולוגים שונים. מסע מפוכח ומריר משהו, עם לא מעט נוסטלגיה, מתובל תמיד בשפה מדהימה ומענגת- "פיסות הטבע היחידות שהיו זכרון ילדות עמדו להשטף כולן בנהר של אספלט אל תוך גרונות זערוריים של מחשבונים בולעניים, שיוצבו בלתי נראים בנקודות מוסכמות לכל אורך כביש האגרה העתידי" (עמ` 69).
בדרכם הם פוגשים אנשים שונים מקצוות ישראל- בין אם מדובר במארי (יש לומר מוֹרי), המלמד התימני העונה לסטריאוטיפים של פעם, המלמד בעזרת "סעדיה וזכריה", שני מקלות הצלפה (זכריה "זוכר עוון אבות על בנים" וסעדיה "סועד חולים"- עמ` 10), אב שכול שבנו נהרג בתאונת אימונים הזויה, ובין אם מדובר בשכנה הפולניה של אבינועם, בת דמותה של שרה מ"האח הגדול"- "פומרנץ שנאה את כולם, את היטלר ואת הפולנים, את היהודים ואת הערבים, את האלוהים מלמעלה ואת השכנים מלמטה" (עמ` 37).
בכלל, כל דבר שאנו פוגשים בספר מתואר בלשון ציורית וקסומה, אפילו דמותו של כלב השמירה הצה"לי- "הוא כבר שכח איך נתלש מעטיני אמו לבלות את שארית חייו בין מנות האוכל וחילופי המשמרות של החיילים, והזכרונות כולם נמחו אפילו מחלומותיו" (עמ` 94).
קשה להסביר מה כל כך משך בספר הזה.
הספר כתוב בזרם התודעה, כתיבה שאני מתקשה להתחבר אליה, ובלשון ההמעטה לא אוהבת אותה. הפעם, איכשהו זה נראה מתאים. לשונו הציורית של חג`בי נעמה לי מאוד, ליטפה לי את אונות המוח ואיפשרה לי להתעלם מהמגרעות (לעניות דעתי) של כתיבה שכזו.
בסופו של כל פרק בספר ישנו מדריך זעיר לכתיבת אגדה, ואגדה (חביבה למדי) הנמשכת לאורך כל הספר קטעים- קטעים עד לסופו.
בסוף הספר ישנן הערות הסופר לגבי הפונטיקה של מילים מסויימות או תרגומן לעברית.
לסיכום, מה אפשר לבקש מספר? שישעשע אותנו, יגרום לנו הנאה, ירגש, יעניין.
ספרו של חג`בי עושה את הכל, ומשאיר זכרון מתוק בלב.
מומלץ בחום!
ניתן לקרוא את הפרק הראשון באתר ההוצאה.
המדריך התימני לכתיבת אגדות/יניב חג`בי
הוצאת בבל, 2009
385 עמ`
תגיות: אגדה, בבל, המדריך התימני לכתיבת אגדות, יניב חג`בי, סוסיתא, תימנים
תודה על ההמלצה
נכנס לרשימת הרכישות העתידיות
בשמחה!
תודה על ההמלצה ושבוע נפלא באהבה
מכל החבורה
שבוע נפלא גם לך/לכם!
חבל חבל
אני עוקבת בעניין אחר הבלוג שלך, הוא מאוד מעניין ונחמד. ההמלצות שלך טובות מאוד!
צר לי מאוד שכתבת את הבלוג בשבת 🙁
אני מניחה שיכולת להתאפק כמה שעות…
נשמע כמו מותק של ספר
כזה שמעלה חיוכים ומחשבות
ובעיקר – מהנה!
תודה, מקסימה
ושנה ועשור נפלאים לך ~♥~
אכן ספר מקסים
ושנה מעולה גם לך!
נשמע מצויין
נכנס לרשימה. תודה ושנה אזרחית מצויינת 🙂
בשמחה רבה
ושנה מעולה!
הוא למד איתי ביסודי :))
איזה נחמד זה שיש לו ספר כזה נעים
ספר נעים זו הגדרה מתאימה-אימצתי!
המלצה חמה ומעניינת.
אני דווקא מתחברת לספרים שכתובים בזרם התודעה ואחרי המלצה כזאת יש סיכוי שאזכור לקחת את הספר הזה לידיים. תודה.
כדאי לך!
מחכה לשמוע את התרשמותך