«
»

הולדת רוצח

 

"בימים שאנו מדברים בהם עמד בערים סרחון שאנו, גברים ונשים מודרניים, איננו יכולים לשער אותו בדמיוננו. ברחובות עמד סירחון הצואה, בחצרות עמד סירחון השתן, בחדרי המדרגות סירחון העוף המרקיב וחריוני העכברושים, במטבחים סירחון הכרוב המקולקל ושומן הכבש; מבחדרים הלא מאווררים עמד סירחון האבק המעופש, בחדרי השינה סרחון הסדינים המשומנים, הנוצות הלחות וניחוחם החריף- מתקתק של סירי הלילה" (עמ` 7).
איך נולד רוצח?
ז`ן בטיסט גרנוי נולד לאם שלא רצתה בו. היא כל כך לא רצתה בו עד שהשאירה אותו במקום בו ילדה אותו, בינות דוכני דגים מסריחים. נקמתו בה הייתה שצרח כל כך עד שהיא נתפסה על ידי האנשים הזועמים, וראשה נכרת באחת מככרות העיר.כך הועבר גרנוי לטיפולה של מינקת, שמהר מאוד הודיעה שאין היא רוצה לטפל בו.
כך נזרק לו הילד מאמו, למינקת, לכנסיה ולבסוף לבית יתומים שם לא זכה לאהבה (אבל גם לא ליותר מדי התעללות).
חטאו הגדול של גרנוי, עד לאותו רגע, היה העובדה שלא היה לו ריח. שום ריח. לא ריח תינוקות, לא ריח זיעה, לא ריח צואה.
אולי כדי לפצות על כך, חוש הריח שלו היה מפותח ביותר. מגיל צעיר יכול היה להפריד כל ריח לחלקיקים, ואת הריחות היה אוצר בנפשו, עד שבמקום רגשות היו לו רק ריחות, והוא רצה עוד ועוד מהם.
אז מה הופך אדם לרוצח?
האם העובדה שאיש לא רצה בו? או שעוד בהיותו נער צעיר נמכר כשוליה לפושט עורות?
האם יש איזושהי סיבה הגיונית לשאלה למה אדם הופך להיות רוצח?גרנוי, במוחו הקודם, הולך ומתרחק מהאנושות. בתחילה הוא עדיין חלק ממנה, חלק מזערי החי בשוליים, עובד כשוליה במקומות ביזאריים ונוראים.
הוא רואה פתח תקווה ועובר לעבוד אצל אחד הבשמים הידועים והותיקים בפריז, ומתחיל לרקוח בשמים נפלאים.
אז הוא גם מבין לעומקה את מקור הבעיה שלו: לא רק שהוא חסר ריח, ולכן אנשים אינם בוטחים בו ומתרחקים ממנו, אלא שהוא גם רגיש מאוד לריחות, ולכן בסופו של דבר האנושות עצמה, הציביליזציה, מכבידה עליו.
בסופו של פרק חיים זה הוא מתרחק לחלוטין מהאנושות, מתבודד בלבו של הר נידח במשך שבע שנים ויוצא ממנו הרבה פחות אנושי והרבה יותר ממוקד מטרה.
אפשר בהחלט לומר שכל מה שגרנוי רוצה זו אהבה.
האדם שאינו יודע להרגיש, דוגמת גרנוי, פונה לדבר היחיד שהוא מבין בו: ריח. גרנוי מחליט ליצור בושם שיעורר באנשים אהבה כלפיו.
כך הופך גרנוי ל"אדם שהיה מן הדמויות המחוננות והמתועבות שחיו בימים ההם, שלא ידעו שום מחסור בדמויות מחוננות ומתועבות" (עמ` 7).
מה הופך אדם לרוצח? מה גורם לאדם לחזור ולרצוח שוב ושוב ושוב?
אולי זו התחושה הזו, "החדווה. כאילו נולד בפעם השנייה, לא, לא שנייה אלא ראשונה, שכן עד כה לא התקיים אלא קיום של חיה, ומודעותו העצמית הייתה מעורפלת במידה שאין למעלה ממנה. אבל היום הנה הוא ניחש ויודע סוף סוף מי הוא באמת: גאון, לא פחות מזה" (עמ` 41).
אני תוהה האם יש מתכון להצמחת רוצח, או שמא בסופו של דבר מדובר בבחירה חופשית של האדם.
גרנוי אינו אנושי לחלוטין. אין לו רגשות והוא פועל בצורה מכנית כמעט ולכן לא ממש ניתן להזדהות איתו, או לשנוא אותו לחלופין.
בסופו של דבר, המממ, בואו נאמר שגרנוי מקבל את מה שרצה. אוהבים אותו. מאוד מאוד אוהבים אותו.
פטריק זיסקינד, מחבר הספר, נולד בשנת 1949 בגרמניה. זהו ספרו המפורסם ביותר, אחריו כתב עוד מספר ספרים וביניהם "ספורו של מר זומר" (תורגם לעברית ב1992) ו"על אהבה ומוות" (תורגם לעברית ב2009). הוא נרתע מפרסום ותקשורת, אינו מופיע בציבור ומסרב לקבל פרסים. גם לבכורת הסרט "הבושם" לא הופיע.
לספר הגעתי בזכות הספר "כמו רומן", שם מתואר כיצד הקריא מחבר הספר, דניאל פנק, את "הבושם" לתלמידיו. זה לא הספר האכזרי ביותר בעולם, אבל מן הסתם לא ממש מתאים לגיל ההתבגרות. Ann of Green Gables הגדירה את הספר כ"בושם, המתפוגג כעבור מספר שעות". עתליה וגל אהבו אותו, דיאנה חשבה שהדמיות מתוארות באירוניה, ואורי התלהב.
כמו שאפשר להבין, זה לא ספר שנשארים אדישים אליו.
והסרט? את הסרט עוד לא ראיתי, אבל הטריילר מסקרן ביותר.
מומלץ לבעלי אף עמיד, ולב חזק.
הבושם-ספורו של רוצח/פטריק זיסקינד
Das Parfum/Patrick Suskind
מגרמנית: ניצה בן ארי
הוצאת מודן, 1988
222 עמ'

תגיות: , , , , ,

הפוסט הזה נכתב על ידי עשבר ביום שני, 7 בדצמבר, 2009 בשעה 11:54 תחת הקטגוריות ספרי מתח, קראתי. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.

20 תגובות לפוסט "הולדת רוצח"

  1. האחות הגיב:
    07/12/2009 בשעה 12:23

    נשמע ממש מעניין

    ונראה שגם הכתיבה מכניסה אותך לעניין.
    רק לקרוא את הפסקה הראשונה הזו שכתבת גרמה לי להריח פיזית את כל הריחות האלו

    הגב
    • עשבר הגיב:
      07/12/2009 בשעה 13:05

      אין לך מושג עד כמה…

      ומדובר במשהו כמו שלושה עמודים שמדברים על הריח.
      אחד הטובים, באמת.

      הגב
  2. Master Stav הגיב:
    07/12/2009 בשעה 14:20

    ספר מדהים …..

    ראיתי את הסרט וקראתי את הספר …
    והסבפר עולה על הסרט עשרות מונים אם כי ניתן למעשה להעמידם כשתי יצירות שונות ….לחלוטין ….

    יופי של ביקורת …הזכרת לי שהנה יש לי מה לתת לחברה טובה מתנה ….

    הגב
    • עשבר הגיב:
      07/12/2009 בשעה 15:49

      תיזהר עם זה 🙂

      לתת מתנה ספר על רוצח סדרתי, שלא נענש, זה קצת מפחיד בישראל של ימינו…. 🙂

      הגב
      • Master Stav הגיב:
        07/12/2009 בשעה 15:56

        יש מצב ….

        אגב ….מחר בבלוג שלי ….
        ממליץ להיכנס ….משהו (קטן) ממני אליך

        הגב
        • עשבר הגיב:
          07/12/2009 בשעה 16:04

          אנסח את זה ככה

          אני נכנסת כל רשומה, אבל הפעם גם אגיב :).
          הולך?

          הגב
          • Master Stav הגיב:
            07/12/2009 בשעה 16:09

            לכבוד הוא לי שאת נכנסת

            לגבי תגובות ….זה תלוי בך מתי ואיך שבא לך ….
            אין בליבי על מי שלא מגיב ….כך ש….תרגישי חופשיה להגיב אך ורק אם מתחבר לך …כך לפחות אני עושה .

  3. siv30 הגיב:
    07/12/2009 בשעה 14:42

    מאוד אהבתי את הספר הזה

    ספר מצויין

    הגב
    • עשבר הגיב:
      07/12/2009 בשעה 15:50

      מעולם לא שמעתי עליו

      רק במקרה, בספר של דניאל פנק נתקלתי בו, ונדלקתי.
      היה שווה.
      מבעס להחזיר אותו לספריה.

      הגב
  4. ר ש פ י ם הגיב:
    07/12/2009 בשעה 14:59

    לא קראתי עדין

    גם את הסרט לא ראיתי

    הגב
  5. פל הגיב:
    08/12/2009 בשעה 11:46

    אני חושבת שאני מהבודדים שפשוט לא

    לא אהבו את הספר. לא עניין אותי הרעיון ואפילו עורר סלידה, לא עניינה אותי הכתיבה, לא התחברתי לדמות, לרגשות לכלום.

    אבל אני יודעת שאני במיעוט.

    הגב
  6. המקום של אור הגיב:
    08/12/2009 בשעה 18:02

    קראתי את הספר הזה בנשימה עצורה-

    והמלצתי עליו לחברות שלי. זה ספר מיוחד ודי קשה לקריאה.
    וחברתי המליצה לבתה בת ה-15 לקרוא גם, כי היא "חכמה"
    ו"תולעת ספרים". לדעתי, טעות להמליץ ספר כזה לנערה צעירה.
    ולעניין הסרט: הוא לא רע, די הצליחו להכניס לאווירה הביזרית
    והנצחת התקופה, אבל הסרט פחות טוב מהספר.
    לפטריק זיסקינד, עוד ספר מקסים, "היונה", ספר המעורר
    מחשבה והתפלספות על החיים ועל האדם באשר הוא.
    מומלץ.

    הגב
    • עשבר הגיב:
      08/12/2009 בשעה 19:09

      גם אני מסכימה שלתת את זה לילדה

      זה מוטעה. אולי היא קוראת מנוסה, אבל יש רבדים שעוד לא רואים בגיל כזה.
      אחפש את "היונה".

      הגב
  7. עופר D הגיב:
    09/12/2009 בשעה 7:38

    לא אהבתי את הספר

    הוא כתוב טוב, קולח ולוקח נושא מקורי ומיוחד.
    אבל לא אהבתי את הכיוון שהספר לקח, למחוזות היותר הזויים והבלתי סבירים.
    פשוט בזבז רעיון טוב על עלילה מופרכת. חבל.

    טוב, לא מוכרחים תמיד להסכים, נכון?

    הגב
  8. יהודית שמר הגיב:
    09/12/2009 בשעה 8:34

    המלצה שעושה חסד גדול עם הספר.

    הספר מתחיל לדעתי בצורה מעניינת למדי, עובר לסיפור הזוי וביזארי ומסתיים כזוועתון. על פי ההמלצה שלך ניכר שהיית מרותקת לגמרי. מעניין מה תחשבי עליו בעוד שנתיים שלוש.
    ברשימת הספרים שלך, אגב, מצאתי מכרים ואהובים רבים.

    הגב
    • עשבר הגיב:
      09/12/2009 בשעה 11:16

      תודה לך על המחמאה

      אין ספק שהסוף ביזארי לחלוטין,
      אבל לפעמים כיף לקרוא ספר כזה- זה קצת כמו לראות סרט טראש

      הגב

כתיבת תגובה