התרגלתי למסלול של עבודה-לימודים-חברים, החיים היו מלאים, אבל לא היה שם את האחד והיחיד הזה, נו, אתם יודעים, זה שכולם אומרים, "הנסיך". האמת, אני בכלל לא מאמינה באגדות.
זה לא שלא היה חסר לי משהו. אחרי הכל, אתם יודעים, השעון מתקתק, וכולם מסביבי מסתדרים בזוגות, אבל אני… הו, שאני אתאמץ לחפש לי בן זוג???? מי רוצה אחד כזה בכלל? בקיצור, הייתי "גבר גבר", ישבתי רגל על רגל וחיכיתי שהגבר הנכון יגיע. ונחשו מה? הוא לא הגיע…
ואת כל ההקדמה הארוכה הזו אני מספרת, כדי להסביר לכם, ובעיקר לעצמי, איך ברגע אחד של חולשה, של תחושה איומה של בדידות, ישבתי ופתחתי לי כרטיס באחד מאתרי ההיכרויות ברשת, דווקא אתר שלא נחשב לרציני במיוחד. האמת? בכלל לא חשבתי שמישהו יפנה אלי. הרי אני לא הבלונדה 60-90-60 שכל חיי התחנכתי לדמותן. אני גם לא ילדה בת 16, ובטח ובטח לא יפה במיוחד, אבל הי, אם אני יכולה להוכיח לעצמי שוב שאני אסיים את חיי לבד, אז למה לא?
כצפוי, פנו אלי גברים, רובם היו לא רציניים. אבל אז הופיע לי ברשת הנסיך האמיתי. התאהבתי. על אמת.
אבל…..
אף אחד לא מכין אותך לשינוי הגדול שמתרחש כשהופכים מיחיד לזוג.
תמיד אומרים לך שאהבה זה הדבר הגדול, שהופך אותך לשלם, ולא מספרים על מה שקורה תוך כדי.
כי אני, לפחות בהתחלה, הלכתי לאיבוד.
הנסיך אומר "אני אוהב אותך כמו שאת", החברים אומרים "אתם נראים כל כך חמוד ביחד", אבל החשש שמא יום אחד הוא יראה מי אני באמת (או שיקלוט אותי יוצאת מהאמבטיה עם איזו מסיכת פנים איומה ונוראה, או, שאלוהים ישמור- מה יקרה אם אנחר בלילה)- מה יקרה אז???
ופתאום הכל מקבל צבע אחר. וילדים הם לא רק מפלצות קטנות, אלא משהו חמוד, וזוגות שעוברים ברחוב מעלים בך חיוך, וכשהוא עולה מולך במסנג’ר הלב שלך מחסיר פעימה, ופתאום את כבר לא הבחורה הקשוחה שהיה לה זמן לכל החברים, ולכל הדברים, ואת מסדרת את היום כדי שתוכלי לפגוש גם אותו, ו……
זה מה שאת רוצה להיות בעצם.
שלו.
כי אני, אני כבר שלו.
הזמן שהיה שלי, ורק שלי, הפך להיות הזמן שלנו. לא שסבלתי מזה, שלא תחשבו. נהניתי, ואני עדיין, מכל רגע, אבל כל הלו"ז השתנה.
או יותר גרוע- מאדם שצריך גם את הלבד, שחייב אותו למעשה, פתאום אני מוצאת את עצמי מתעגעגעת. רוצה להיות אתו כל רגע ורגע.
אני, ברבורה, כבר לא לבד. וזה מפחיד עד מוות.
מפחיד, כמה שזה מרגיש בטוח.
איזה כיף לקרוא, שרק יימשך ככה 🙂
תודה יקרה!
תני לי יומיים להתארגן על כל הבלגנים, ואגיע לבקר באתרים שלך…
יאללה שמתי זמן 😉
שלא יגמר לעולם (-:
אמן!
🙂 פשוט מקסים.
תודה אביבה!
למרות שאני אוהבת אותו
(את החבר שלי כמובן ) , אני לא מסוגלת להיות דביקי דביקי אני עדין צריכה את הלבד… וכן , אחרי 6 שנים שאני מכירה אותו לפעמים אני מרגישה גבר גבר… ולפעמים לא. היום לא ….
בשביל זה המציאו
את המילואים.
לרוע מזלו, הנסיך עושה לא מעט ימי מילואים בשנה, מה שנותן לי גם לא מעט ספייס וזמן לבד.
האמת היא….
ריגשת אותי מאוד, כאילו כתבת את ה"רשומה" הזו על הלבד של כולם ועל הביחד של כולם.
ריגשת אותי
ולא אמרת לי כלום פנים אל פנים, חצופה!
חיבוק
איזה יופי, מחמם את הלב –
לשמוע שיש אהבות כאלה המחזיקות מעמד.
מחזיקה לך אצבעות.
תודה רבה!
אהבה
ןןאהו כמה שזה מקסים
את כזו מקסימה
ואני בוכה כאן מול הרשומה שלך….
חיבוק
את זכאית לזה לא פחות, את יודעת
ואת עוד תגיעי לזה. גם את זה את צריכה לדעת.
בינתיים יש משהו חדש שמתחיל
וזה גורם להרבה יותר כאבי ראש מאשר הנאה
(אבל אל תגלי לאף אחד שאמרתי את זה)
הלו הלו
מה זה ככה???
מידע למייל, ומיד!!!!
חיבוק
וגם לי, ככה על הדרך
הקפצת קצת את הלב, בחמימות ונועם 🙂
ומה הכוונה "לא ממש יפה"? את הרי ברבורה בהתהוות, נכון?
ברבורה בהתהוות
פירושה מתהווה= עדיין לא ברבורה לגמרי.
(וכן, אני יודעת שיופי זה בעיני המתבונן