 |
הארי הוא בלש במחלק רצח במשטרת LA. אחרי שלוש שנים של פרישה מאונס הוא חוזר לעבוד במשטרה, הפעם במחלקת התיקים הלא מפוענחים. לא יכולתי שלא להמנע מהמחשבה על כל הפרשיות הלא מפוענחות בארץ, ובכלל- כל עניין הפשע בהחלט היה באוויר במהלך הטיול שלנו. אחת הסיבות העיקריות לטעמי לתחושת אי הבטחון שיש לאזרחים היא העובדה שיש יותר מדי חקירות פתוחות- בין אם מדובר בנערה צעירה שחיכתה לאוטובוס ונעלמה, בין אם במועדון ההומו-לסבי, ובין אם "סתם" זקנה שחטפה מכות.
"הבושה הכי גדולה שלנו, כל התיקים האלה. כל הקולות האלה. כל אחד מהם הוא כמו אבן שנזרקה לאגם. הגלים ממשיכים לנוע כל הזמן בין האנשים. משפחות, חברים, שכנים. איך העיר שלנו נראית כשכל כך הרבה גלים, כל כך הרבה קולות, נשכחו ביחידה הזו?"עמ` 13
נקודה נוספת לטובתו של הספר הוא שהנסיך, לא חובב ספרים במיוחד, התחיל לקרוא את הספר ואף התעקש לסיים אותו. הוא טען שהספר "עצבן אותו". אני מניחה שזה בגלל עודף הפרטים
.
יש לי עוד המון מה להגיד, ועד כמה הספר נגע לי בנימים חבויים של יחס החברה למשפחה, יחס המשטרה, בתי המשפט, אבל כל דבר שאכתוב עלול להיות ספויילר, ולכן אומר רק שהספר בהחלט `יושב` על צומת דרכים מעניינת ומעוררת תהיות.
לסיכומו של דבר, ספר מתח לא כבד, מעניין, בהחלט שווה קריאה.
לרונית הייתה דעה מעט יותר מסוייגת.
המפענחים/ מייקל קונלי
מאנגלית: רוני בק
הוצאת מודן, 2009
339 ע"מ
תגיות: הארי בוש, המפענחים, מודן, מייקל קונלי, משטרה, רוני בק, רצח
ברבורה – חזרת 🙂
צריך לחזור מתישהו.. לא ככה?
אחרת איך תפחת כמות הספרים???
תודה על ההמלצה
נשמע כמו משהו שאהנה ממנו.
ולא יודע מה חשת בעניין ביטחון, אבל באזורינו אנשים לא נועלים את הבית. בטח לא בלילה..
כן, יש דבר כזה, וזה באמריקה וזה אמיתי.
אני עוד בחרדות מהארץ כן נועל, אבל משמח להבין שאפשר אחרת.
דיברתי על הבטחון בארץ הקודש
לא בטוח כאן
מרגיש לא בטוח, כאילו כל אחד יכול לעשות מה בראש שלו.
ולגבי ארה"ב- אולי לא נועלים דלתות אבל הצחיק אותי (וגם העציב) איך שמחזיקים במעין חגורה את הילדים, למרות שלפחות ע"פ הסטטיסטיקות, באמת צריך לשמור על הילדים….
נראה לי שעניין הליש לילדים
הוא לא רק עניין של חשש מחטיפות.
כי ראיתי את זה במקומות תמימים לגמרי.
זה פשוט עוזר לא לאבד אותם.
וכשחושבים על זה, זה לא שונה מהותית מלרסן אותם ברכב או בעגלה עם חגורות בטיחות.
אני חושבת
שבאופן הזוי כלשהו, ישראל הפכה להיות ארה"ב של טרום עידן ג`וליאני, וארה"ב הפכה להיות ישראל של שנות התמימות.
יכול להיות שכך
זה לא נכון לכל מקום
אבל באיזור שלי והיכן שביקרתי בניו יורק, זה בהחלט בלט.