מי שמכיר אותי, יודע עד כמה אני אוהבת את הנסיך הפרטי שלי.
לכבוד ט"ו באב הירשתי לעצמי להשתמש (בשינויים קלים) בחומרים של אבשלום פיינברג לטובת הנסיך הפרטי.
אלף נשיקות לך, אהובי
כך מתחיל אני את מכתבי אליך, אהובי. ומה מאד מתאווה אני לנשקך: אלף נשיקות, אהובי.
ראשית כל הייתי שמה נשיקה גדולה על מצחך הלבן, כמו קשר באמצע המצח. ומהנשיקה הזאת היו יוצאות הרבה הרבה נשיקות אחרות בעיגול על המצח הזך ועל שערותיך החומות כמו כותרת של נשיקות, כמו ששמות למען התייפות היפות מחרוזת של פנינים.
ואחרי כן הייתי לוחשת לך באוזניך שני סודות קצרים ומתוקים שהדם מצלצל עד אמצע הלב.
ובשפתי הייתי מחליקה את ריסיך ועפעפיך. ואחרי זאת אני שמה שתי נשיקות עגולות ומהירות ומצלצלות על שתי עיניך, כאשר שותים למען רוות כוס יין בצמא בקיץ.
ועתה צריך להעמיק בצלוחית הקטנטונת שבקצה סנטרך הקטן.
ואחר צריך לאסוף את שפתותיך אל תוך פי, ולשאוף ולשאוף נשיקה עד אפס כוח, עד שימלא החזה ולא יישאר שם מקום גם כחוט השערה.
ועל צווארך הארוך שכצוואר הברבור, ושתנועותיו מושכות ועדינות כתנועות ילדות המים, צריך לשים חוטים חוטים, מחרזות של נשיקות עד כדי לכסותו, וצריך לרדת עד השוחה הקטנה שבקצה הצוואר…
ועל מפרקתך זכת אור וכתפיך, ברד של נשיקות.
ועל מסגרת חגורתך נשיקה.
ונשיקות לכל אחת מתנועותיך, מצהלותיך המרנינות וגם נשיקות תועות בלי מטרה ובלי תאווה בוערת, כמו הפרחים בחתונתנו.
והנה כוסית בנשיקות, אהובי, והנשיקות תשע מאות תשעים ותשע נשיקות. ועוד אחת נשארה נשיקה, רק אחת, וצריך שאשק הנשיקה האחרונה הזאת, ויהי מה!
תגיות: אבשלום פיינברג, אהבה, טו באב
תודה. מקסים
זה באמת לא אני
זה אבשלום.
באמת
טו באב
וואהו
🙂
את מדהימה
ואני עם דמעה בקצה העין
מה אני אעשה
כבר אמרתי שאני מרשמלו נמס, לא?
מעוררת השראה
הרשומה המקסימה הזו שלך.
הלוואי שתמיד תדעי להט חושים שכזה
והלוואי עלי תמיד 🙂
תודה לך
אבל הפעם כל הקרדיט הוא לאבשלום פיינברג.
ולנסיך.
🙂
אני רק ניסחתי במילים…
ואת חלקך הגדול
עשית נהדר ומרגש 🙂
גרמת לי להסמיק 🙂