 |
גבר וילד הולכים להם בדרך. אנחנו לא יודעים איך קוראים להם. כל מה שאנחנו יודעים זה שהם באמריקה, ושהם רוצים להגיע לדרום. אל הים.
הימים הם הימים שאחרי. אחרי שכל הפחדים מתאמתים. אחרי השואה הגרעינית. העולם קר ואפור, את כל הצבעים סחף הגרעין. השמש מכוסה בעננים, הכל מלא אפר ואבק. אפילו השלג אפור. גם הים כבר לא כחול. מעט מאוד שרדו, ואלו ששרדו נלחמים כדי להשאר בחיים, אוכלים בשר אדם, שודדים, רוצחים. אין אוכל. אין שתיה. אין תקווה.
גבר וילד הולכים בדרך. הילד לא מכיר עולם אחר. הוא נולד אחרי שהעולם התרסק. הגבר מנסה לשחזר זכרונות, אבל לא רוצה לשקוע בעבר. זכרונות רק מאטים אותך, גורמים לך להפסיק להיות דרוך. הם הולכים בדרך, עם עגלת סופר ישנה שאותה הם ממלאים במה שמוצאים. עם אקדח ושני כדורים. הוא לא יתן לאף אחד לגעת בבן שלו, לא יתן לאף אחד להפוך את הילד לעבד לצורכי מין או כבשר לארוחת ערב.
אין כאן עלילה גדולה. הם הולכים בדרך, שלעולם לא נגמרת באמת. יש כאן אהבה גדולה של הגבר לבנו, של בנו לגבר. בין השורות, בין בריחה להשרדות יש רגעים של רוך, רגעים שבו האב מנסה להנחיל בכל כוחו לבנו את המורשת, את מה שמותר ומה שאסור. להסביר למה אסור לזכור את הדברים הרעים, לנסות ולמלא מצברים.
מכל שורה, מכל דף בספר, האפור מתפזר, ממלא את החלל, ממלא את הקורא. האפור שוטף את העיניים, חונק בגרון. לקח לי ימים לסיים את הספר, שאינו ארוך במיוחד. לקח לי רק מספר דפים להכנס לדכאון.
אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי. אחד הספרים המטרידים ביותר.
זה לא ספר שאפשר לסיים בקריאה אחת. לאט לאט, בלב מכווץ. בחשש. בצער.
באופן מאוד לא מפתיע, סרט המבוסס על הספר אמור לצאת בקרוב.
לפחות לפי הטריילר, הקטסטרופה שונתה כדי להתאים לאופנה הנוכחית של הרס העולם בבאופן טבעי, אבל להוציא את סיבת ההרס, הסרט די נאמן למקור. אני מחכה לראות אותו.
הדרך/ קורמאק מקארתי
מאנגלית: אמיר צוקרמן
הוצאת מודן, 2009
207 ע"מ
תגיות: אהבה, הדרך, מודן, מוות, קורמאק מקארתי, שואה גרעינית
לפי התיאור שלך…
ממש כדאי לקרוא את הספר, למרות שכולנו ראינו אינספור ספרים שמתארים את סוף העולם ואת האפרוריות שאחריה.
משום מה, תמיד הייתה מעורבת בעלילה גם אישה, הפעם לא.
מעניין.
גם כאן יש אשה
רק שהיא נעלמת די בהתחלה, ומופיעה בזכרונות הגבר בעיקר.
תודה בר
קראתי משלו את כל הסוסים היפים.
עוד ספר אווירה ומסע. יש לו יכולת טובה להכניס אווירה ומחשבות.
כאן בספר הן עגמומיות במיוחד.
אקח ליד כשיתאים לי עוכר שלווה רציני ומהורהר.
ובינתיים – נכנס לרשימה
לא ממש ספר מסע קלאסי
אלא אם כן אתה מדבר על מסע לא פיזי.
כלומר הגיבורים כאן באמת הולכים, אבל המסע העקרי הוא המסע שבלב.
שיהיה לך יום נפלא!
לא יודעת אם אהיה מסוגלת להתמודד
עם הספר הזה בקרוב
מחסור בעלילה לרוב מקשה עלי..
זו בדרך כלל גם התגובה שלי
הפעם, העובדה שאין עלילה ברורה לא ממש הפריעה.
הספר היה מדכא גם ככה.
נשמע לי שאם אני אקרא אותו
אני אהיה במצב נפשי יותר גרוע מאיזון העדין שאני נמצאת בו גם ככה
בטח אני עוד אגיע אליו, אני תמיד מגיעה למדכאים האלו בסוף, לא מסוגלת לוותר עליהם. אבל נראה לי שאשים אותו ב"הולד" בינתיים. למען טובתי וטובת הסובבים אותי
זה ספר שגורם לך לרצות להתאבד
לא להרוג אחרים…
מנסיונך הקצר איתי
כשאני רוצה להתאבד אני לא נחמדה…..
יש מצב…
ששוב הצלחת להשתיק אותי
תודה,
הוא נמצא אצלי בתכנון לקריאה.
לא יכולה להבטיח הנאה
אבל זה ספר חזק.
כן. הבנתי שמדובר
בספר כאוטי לחלוטין.
לגמרי
ואני מתנצלת שתגובתך נעלמה לי מהרדאר וזכתה למענה רק עכשיו.
נשמע מעניין
מתכוון לקרוא את זה כישתאפשר לי.
לגמרי
אבל זה ספר ממש ממש לא קל.
כבד ויושב על הנשמה. כמו סלע.