 |
"הפועל לקרוא אינו סובל את צורת הציווי. שותפים לו בזה כמה פעלים: הפועל `לאהוב`…. הפועל `לחלום`" (עמ` 9).
מעטים הספרים שקראתי שמדברים בצורה כל כך ישירה ואוהבת על נושא כל כך חשוב, כל כך מהותי וכל כך טריוויאלי: הקריאה.
מעטים הספרים שנגעו בנימי נפשי כל כך עמוק, שהשאירו אותי עם חיוך כל כך עדין ואוהב.
דניאל פרנק היה מורה בתיכון ועסק לא מעט בנסיונות "לשכנע" בני נוער לקרוא. מה אומר ומה אגיד, המונח "מורה לחיים" מדבר על אדם כמוהו.
בספרו הוא עוסק רבות בשאלה למה קוראים? איך קוראים? איך מעודדים קריאה?
הדבר העיקרי עליו הוא ממליץ היא להקריא. אין כמו להקריא ספור, הוא אומר, ולא משנה בן כמה אתה. הורים מקריאים לילד כשהוא קטן, ואז מפסיקים.
אחר כך יש ציפיה שהילד לא רק יקרא ספרים, אלא גם יסביר אותם, ינתח אותם, יכתוב עליהם "בוקריפורט", ואז עוד מתפלאים למה הם לא אוהבים לקרוא.
אחר כך יש ציפיה שהילד לא רק יקרא ספרים, אלא גם יסביר אותם, ינתח אותם, יכתוב עליהם "בוקריפורט", ואז עוד מתפלאים למה הם לא אוהבים לקרוא.
"צריך להבין שספרים לא נכתבו כדי שבני, בתי, כל בני הנוער יפרשו אותם, אלא כדי שיקראו אותם בחפץ לב" (עמ` 133).
יש לא מעט קטעים בספר בהם ממש אפשר לדמיין את דמותו של המחבר, שעבד כמורה בתיכון בצרפת, עומד ומקריא לתלמידיו הסוררים ספרים שלמים (אני חייבת להתוודות שרק בגלל תיאורו כיצד הקריא את פתיחת "הבושם" אקרא את הספר).
הספר מחולק למספר חלקים:
החלק הראשון: "הולדת האלכימאי"- השלב בו הילד נכנס לעולמם הקסום של הספרים ולומד לקרוא.
החלק השני: "צריך לקרוא"- איך ולמה אנחנו מכריחים את הילדים לקרוא, ולמה זה לא הולך לנו.
החלק השלישי: "קריאה במתנה"- הדברים אותם אנחנו מקבלים מהספרים.
החלק הרביעי והאחרון: "מה, מתי ואיך יקראו"- איך להפוך הדברים מהתאוריה למעשה (אני עובדת לפי התאוריה הזו, ובינתיים היא עובדת נפלא!)
ולמה התנ"ך של הספרניות?
- כי זה ספר הלל לקריאה,לקוראים, לספרים.
- כי הוא מתייחס (בשלילה גמורה) לדוֹגמה השלטת לפיה"צריך לקרוא: זה מה שהצעירים שומעים. זאת הדרישה העקרונית" (עמ` 93).
- כי הוא מתאר את חווית הקריאה : "לפעמים הצניעות מצווה עלינו שתיקה. לא הצניעות המהוללת של הפרשנים המקצועיים, אלא הכרה אינטימית, אישית, כמעט כואבת שהספר הזה, שהסופר הזה, כמו שאומרים, `שינה את חיי`" (עמ` 83).
- כי הוא מתאר את ההתעללות שלנו בספרים, התעללות איומה ונוראה: "אוזני חמור, למשל, אוזני חמור מקופלות בזוויות העמוד (הוי! כמה מכאיב בכל פעם מראה הדף המקורנן)" (עמ` 137)
- כי הוא העניק לנו את עשר הדברות לקריאה, או יותר נכון"מגילת זכויות הקורא".
מגילת זכויות הקורא:
1. הזכות לא לקרוא.
2. הזכות לדלג על עמודים.
3. הזכות לא לקרוא ספר עד הסוף.
4. הזכות לקריאה חוזרת.
5. הזכות לקרוא כל דבר.
6. הזכות לשקיעה גמורה בטקסט.
7. הזכות לקרוא בכל מקום.
8. הזכות לדפדף.
9. הזכות לקרוא בקול רם.
10. זכות השתיקה.
ספר חובה לאוהבי הספר, לאלה שרוצים להבין מה לעזאזל יש בספרים האלה, שאנשים כל כך אוהבים, ולכאלה שרוצים לחמם את הלב.
באתר ההוצאה אפשר לקרוא את הכריכה האחורית.
כמו רומן/דניאל פנק
מצרפתית: חגית בת עדה
הוצאת שוקן, 1997
174 עמ`
