ארכיון פוסטים מהחודש "ספטמבר, 2009"

המפענחים

יום רביעי, 30 בספטמבר, 2009

 

בימים בהם כל אדם את הישר בעיניו יעשה, וכל יום נרצח/מוכה/נאנס אדם בארץ, נראה לי שאנחנו צריכים אדם כמו הארי בוש, בלש משטרה שבאמת אכפת לו.

הארי הוא בלש במחלק רצח במשטרת LA. אחרי שלוש שנים של פרישה מאונס הוא חוזר לעבוד במשטרה, הפעם במחלקת התיקים הלא מפוענחים. לא יכולתי שלא להמנע מהמחשבה על כל הפרשיות הלא מפוענחות בארץ, ובכלל- כל עניין הפשע בהחלט היה באוויר במהלך הטיול שלנו. אחת הסיבות העיקריות לטעמי לתחושת אי הבטחון שיש לאזרחים היא העובדה שיש יותר מדי חקירות פתוחות- בין אם מדובר בנערה צעירה שחיכתה לאוטובוס ונעלמה, בין אם במועדון ההומו-לסבי, ובין אם "סתם" זקנה שחטפה מכות. "הבושה הכי גדולה שלנו, כל התיקים האלה. כל הקולות האלה. כל אחד מהם הוא כמו אבן שנזרקה לאגם. הגלים ממשיכים לנוע כל הזמן בין האנשים. משפחות, חברים, שכנים. איך העיר שלנו נראית כשכל כך הרבה גלים, כל כך הרבה קולות, נשכחו ביחידה הזו?"
עמ` 13

כאמור, הארי עובד עכשיו במחלקת התיקים הלא מפוענחים. הפעם עליו לפתור תעלומת רצח של נערה ממוצא מעורב שנרצחה בשנת 1988. מלבד הפענוח, שהולך ומסתבך בפוליטיקה הפנימית של משטרת לוס אנג`לס שרדופה עדיין ברוחו של רודני קינג, אנו נחשפים גם לשבר הגדול של המשפחה שנשארה מאחור- מה קורה להורי הנרצחת. האם הם שורדים? האם אפשר להמשיך לחיות כשטרגדיה כזו מכה בך?


זהו ספרו הראשון (אבל לא האחרון!) של מייקל קונלי שאני קוראת. אהבתי את הפירוט המדוקדק של תהליכי החקירה.

נקודה נוספת לטובתו של הספר הוא שהנסיך, לא חובב ספרים במיוחד, התחיל לקרוא את הספר ואף התעקש לסיים אותו. הוא טען שהספר "עצבן אותו". אני מניחה שזה בגלל עודף הפרטים.

יש לי עוד המון מה להגיד, ועד כמה הספר נגע לי בנימים חבויים של יחס החברה למשפחה, יחס המשטרה, בתי המשפט, אבל כל דבר שאכתוב עלול להיות ספויילר, ולכן אומר רק שהספר בהחלט `יושב` על צומת דרכים מעניינת ומעוררת תהיות.

לסיכומו של דבר, ספר מתח לא כבד, מעניין, בהחלט שווה קריאה.
לרונית הייתה דעה מעט יותר מסוייגת.

המפענחים/ מייקל קונלי
מאנגלית: רוני בק
הוצאת מודן, 2009
339 ע"מ

חזרתי פתאום

יום שלישי, 29 בספטמבר, 2009

 שלום שלום,
חזרנו כבר לפני שבוע, אבל למי יש כח בכלל לחזור לחיים האמיתיים?
אז הרשנו לעצמנו לברוח מהמציאות עוד שבוע, עד יום כיפור.
אבל ראו זה פלא, גם יום כיפור נגמר לו!

אז חזרנו, כשבאמתחתי 19 ספרים חדשים מחנות מדהימה, מקסימה וחלומית שנקראת " The Strand".

למי שלא מכיר, מדובר בחנות מדהימה שכוללת כ18 מייל (!!) של ספרים משומשים. החנות היא למעשה חנות משפחתית, שהחלה לפעול בשנת 1927.
דמיינו לעצמכם בלוק בניו יורק, שכל כולו חנות ספרים (יש בה 5 קומות). עוד לפני הכניסה לחנות, יש בחוץ המון עגלות של ספרים למכירה, במחיר מציאה של 1$ (למחמירים- כ4 ש"ח לספר). בחנות עצמה מוכרים גם ספרים שנשלחו על ידי ההוצאות לאור לעיתונאים וכו` לשם ביקורת. זו גם נקודת החולשה של החנות- יש בה בעיקר ספרים בכריכה קשה, שאני פחות אוהבת, אבל הי, אם אני יכולה לקנות ספר שחיפשתי המון זמן ואין להשיג- ואני מוצאת אותו ב5$, אני אקח אותו גם בכריכה קשה!
להלן רשימת הקניות שלי:
1. His Little Women/Judith Rossner
2. Petite Anglaise/ Catherine Sanderson- ותודה לכל הבנות שהמליצו עליו
3. Attachments/Judith Rossner
4. It/ Stefhen King
5. The End of Alice/ A.M Homes
6. Perfidia/ Judith Rossner
7. Olivia/Judith Rossner
8. The Body Farm/ Cornwell
9. Rage/ Jonathan Kellerman
10. Trans-Sister Radio/ Chris Bohjalian
11. The hour I first Believed/ Wally Lamb
12. Alias Grace/ Margaret Atwood
13. When Rabbit Howls
14. City of Bones/ Micheal Connelly
15. Against Our Will/ Susan Brownmiller
16. Beloved/ Toni Morrison
17. Thank You For All Things/ Sandra Kring
18. The Bean Trees/ Barbara Kingsolver
19. Surely You`re Joking, Mr. Feynman!/Richard Feynman (ותודה לעופר שהמליץ עליו)
אלו הדוכנים של הדולר:
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
וזו החנות:

 

 

 

 

 

 

בקיצור- אני כאן. יש המוןןןןןןן ספרים ומעט מדי זמן, אז לאט לאט.
מי יתן והשנה הקרובה תהיה מלאת ספרים לא פחות (רמז, רמז) ומלאת דבש כמו שהיה ירח הדבש.
(ואל דאגה, יהיו עוד פוסטים של מה עשינו ואיפה).

ספינת האהבה

יום רביעי, 2 בספטמבר, 2009


כזכור לכם, אני נמצאת בירח הדבש.
כמו שחלקכם מבינים, מהתמכרויות קשה להגמל גם כשאנחנו בירח דבש ולכן יתפרסמו כאן פוסטים בתכיפות לא ידועה. סביר להניח שלא אוכל להגיב, ועמכם הסליחה. אם משהו דחוף,אנא פנו במסר.

כמו כל ילדי שנות השבעים, גם אני גדלתי על "ספינת האהבה" (וכן, גם אני הייתי מאוהבת ברופא השרמנטי), אני מניחה שזו אחת הסיבות שבגללן אני אוהבת קרוזים. שנה שעברה עשינו קרוז לאיי הבהאמה`ס, והשנה החלטנו לפנק את עצמנו והפלגנו הרחק מעבר להרי החושך, או בעברית פשוטה יותר: ברחנו מהחום הגדול לאלסקה.

בארוחת הבוקר אוכלים שם בעיקר, הממממ, איך נגדיר את זה, שמן. הכל מוצףבשמןהחל מהביצים, דרך הנקניקיות וקתלי החזיר, וכלה בעגבניות מטוגנות. בארוחת הבוקר אין ירקות כלל, להוציא עגבניות. מצד שני מלון, אבטיח ואננס הם אוכלים שלוש פעמים ביום (לפחות).
ארוחת הערב והצהריים שלהם מורכבת מלא מעט ירקות
, והיא טעימה לחכו של הישראלי המצוי (דהיינו הנסיך ואני) הרבה יותר. כמו כל "הכל כלול" בספינה הכל כלול, מלבד השתיה. שתיה חינם היא לימונדה, מים ומיץ תפוזים. וכמובן תה וקפה. כל השאר עולה לא מעט כסף.

הספינה שלנו, Sea Princess, גדולה ומפוארת.היא מכילה כאלפיים נוסעים ועוד 900 אנשי צוות. יש בה קולנוע "תחת הכוכבים", מה שמאפשר לשבת בג`קוזי או בבריכה הנמצאת באחת הקומות, ולצפות בסרט על מסך ענק. יש בה גם ספריה לא רעה בכלל, אולם תיאטרון, אולם ריקודים וכמובן אי אפשר שלא יהיה בה קזינו.
הדבר היחיד שהיה קטן בספינה היה החדר שלנו
, או יותר נכון קופסת הנעליים בה אנוישנים. הוא קטן וללא חלון, אבל מי בכלל היה שם?

באופן כללי חוויית הקרוז הייתה חוויה אנתרופולוגית.היינו הישראלים היחידים על הספינה(בשנה שעברה היו עוד שני זוגות ישראלים). מרבית האנשים בספינה היו אמריקאים, מרביתם מבוגרים. מדהים היה לגלות עד כמה האמריקאים רדודים, או שמא נגדיר זאת עסוקים בעצמם. מרביתם לא ממש יצאו אי פעם מתחומי ארה"ב (ולא מדובר באוכלוסיה קשת יום, בלשון ההמעטה), מרביתם לא יודעים כלום על דברים שמחוץ לארה"ב.מצד שני, כמות הספרים שנקראו על הספינה הייתה מרשימה ביותר. בכל פינה אפשר היה למצוא מישהו עם ספר, זה היה ממש נחמד. אפילו הנסיך הסתובב לו עם ספר ביד חלק מהזמן.

הקרוז לא עולהיותר מדי כסף (יחסית) והוא מאפשר הצצה למקומות מעניינים, ארוחות, שתיה ושאר תענוגות (למדתי לרקוד מקרנה סוף סוף :)).

בפוסט הבא:אנחנו מגיעים לאלסקה.

כמות תמונות 5
אני בספריה
קולנוע תחת הכוכבים
אוכל!!!
קינוח מיוחד לירח דבש
הספינה שלנו