 |
"ההומור מחזק את המדוכאים, מעלה את המורל שלהם ומעורר בהם תקווה" (עמ` 29).
"ומי שחדל לצחוק- עד מהרה חדל לחיות" (עמ` 325).
"ומי שחדל לצחוק- עד מהרה חדל לחיות" (עמ` 325).
חיה אוסטרובר יוצאת מנקודת הנחה לפיה הומור קיים בכל מצב.
כן, גם במצבים ש"לא יפה לצחוק בהם", כמו שואה.
"האדם צוחק כמעט על כל דבר. אנו צוחקים בלעג ובבוז או בסימפטיה ובחיבה. אנו מספרים בדיחה כדי לבטא עוינות או אינטימיות. הצחוק יכול להיות אמצעי להפגת חרדה או אינדיקציה לשחרור ממנה. הצחוק יכול לבוא בתגובה לכל סוג או מצב רגשי, לא פעם דווקא מצבים מדאיגים או טרגיים מביאים לידי צחוק" (עמ` 27)."יהודי אחד שנע שבאים להרוג אותו. הוא רץ לחדר והזליף היישר לתוך גרונו טיפות בושם.
`מה אתה עושה?` שאלו אותו בתמיהה. `אני רוצה להיות סבון ריחני"….
`מה אתה עושה?` שאלו אותו בתמיהה. `אני רוצה להיות סבון ריחני"….
כדי לבדוק את טענתה נפגשה אוסטרובר עם נצולי שואה רבים וחשפה רבדים שונים של הומור שהיה קיים, בין אם בגטאות ובין אם במחנות ההשמדה עצמם. זה לא היה פשוט, חלק לא מבוטל מניצולי השואה היססו בטרם השיבו בחיוב, אבל לבסוף ניתן היה לקבוע בוודאות כי היה הומור בשואה, הומור שהתעסק בשני דברים שכמעט ולא היו קיימים: אוכל ומין.
הומור הנוגע לשואה הוא סוגיה טעונה. אני מכירה לא מעט אנשים (בעיקר בני הדור השלישי) שהומור `שואתי` נוטף מהם ללא הרף, ולא מעט אנשים שהומור כזה מחריד משהו עמוק בתוכם.
לכן הספר הזה, שהוא למעשה גלגולה של עבודת דוקטורט, כל כך חשוב.
אין מדובר כאן בהמעטה ובזלזול בשואה אלא מציג אותה, ע"פ עדות הניצולים, כתקופה שחורה שבה ההומור אפשר מעט פורקן רגשי. אחת מזירות ספורי הבדיחות הייתה המרחאה, בה הושמעו הבדיחות הבוטות יותר.
רק לדמיין את הסיטואציה, את התפאורה שמסביב, את האנשים הסובלים, יכול להסביר, ולו במעט, את כוחו של ההומור, שאפשר בכך לאנשים לשמור על צלם אנוש, ועל תקווה כלשהי.
ניתן לקרוא את הפרק הראשון.
לסיכום,
(כי העדפתי קצת יותר דוגמאות, אבל זו עבודת דוקטורט…)
ללא הומור היינו מתאבדים/ חיה אוסטרובר
הוצאת יד ושם, 2009
366 ע"מ
תגיות: הומור, חיה אוסטרובר, יד ושם, ללא הומור היינו מתאבדים, שואה
יש לי
חבר טוב שחי בגרמניה כבר שנים, הוא הראה לכמה מחבריו הטובים הגרמנים פרקים מהחמישיה הקאמרית, כולל את הקטע הבלתי נשכח עם: what about the 6 million … הוא סיפר שבעוד הוא מתפקע מצחוק, הם ישבו המומים ומכווצים ולא הצליחו להבין את ההומור בשום אופן. אין ספק שהומור שואה הוא לא לכל אחד, אבל לפחות לחלקנו הוא עוזר להתמודד עם הזוועות.
נשמע ספר מעניין. תודה על ההמלצה.
הגרמנים כל כך רציניים בנושא השואה:)
שמעתי אותה כבר כמה פעמים
אין ספק שההומור החזיק את אבי בחיים… גם אחרי השואה!
להומור יש המון כח
אבל יש כאלו
שלא מצליחים להבין שהומור הוא לא בהכרח זלזול.
אני חושבת שהספר נועד בעיקר בשבילם.
לחלוטין לא…
זה לא לצחוק על
זה לצחוק עם – החיים.
ואין ספק שאלה שיש להם הזכות הכי גדולה לצחוק הם ניצולי השואה בעצמם וילדיהם.
מעולה ……
אני הולך לרכוש אותו
כפולני שיודע שלולא הומור שום פולניה לא הייתה יכולה לבתסכל על עצמה במראה ….נו זה בגלל שהיא לבד בחושך איזה מראה בראש שלכם ? כך גם השואה ….תודה על סקירה מרתקת והמלצה שאנצל ובקרוב
אבל פולני אמיתי יודע
שאין דבר כזה הומור לפולנים
הוא נכרת להם בלידה.
וכל הבדיחות על הפולנים- אמת
🙂
יש ספר על ההומור בשואה
שנקרא `מבעד לדמעות` (הוצאת יד ושם) ויש בו תמונות מקומיקס והצגות תיאטרון שהיו בגטאות ובמחנות.
ואני, אגב, עוד אכתוב בקרוב על ספר שיש לו אמירה סאטירית על הזכרון וההנצחה של השואה…אוטוטו.
מחכה לקרוא…
הסקירה שלך מענינת, חשובה –
ומעוררת מחשבה, כלומר, המסר של הספר.
אכן, ההומור חשוב ונחוץ לנו מאד, ולא רק לניצולי השואה.
אוי לאותם אנשים החסרים את חוש ההומור.
(נהנית תמיד מהסקירות והניתוחים שלך, רק לא תמיד
יש לי הזמן להיכנס ולהגיב, )
תודה לך ושבת שלום.
תודה על דברייך
מעולם לא חשבתי שכל מי שקורא מגיב,
ומי כמוני יודעת שלפעמים אין זמן להגיב לכל מה שקוראים.
שבוע טוב שיהיה!
אפשר להאמין להם
שזה עזר להם לשרוד.
בלי הומור אי אפשר לחיות ורצוי להזכיר זאת
גם לאנשים במצבים נורמלים.
תודה ושבוע טוב…(:
אין לי מה להוסיף. צודקת לגמרי 🙂
דווקא כמי שנהנית לקרוא ולכתוב
דברים עם כל סוגי ההומור – הסוג הזה לא מדבר אלי. אולי בגלל שאני דור שני וכל החיים שלי שמעתי (ועוד שומעת מאמי) סיפורים וקטעי סיפורים ושברירי סיפורים.
כמו שאמרתי, לגיטימי לחלוטין
אני חושבת שזה סוג של מנגנון הגנה
אבל אני בהחלט מבינה את הרתיעה. גם אמא שלי לא סובלת בדיחות כאלו.
נשמע כמו ספר מרתק
חצוק והומור הם כ"כ אנושיים וכ"כ בסיסיים, שלא מפתיע היו גם שם, כחלק מהמאמץ לשמר שמץ אנושיות.
תודה, רשמתי בשמחה לעצמי
הוא ספר מעניין
אבל כאמור, ציפיתי לקצת יותר דוגמאות.
שבוע נפלא שיהיה!