(כמעט) שבוע עבר מאז שהלכת מאיתנו, למקום עם פחות סבל וכאב.
(כמעט) שבוע עבר, ואני עדיין לא תמיד מעכלת, לא תמיד מבינה.
לפני שלושה שבועות עוד ישבת איתי ועם סבתא בחצר בית החולים, ושתית דיאט קולה, וחייכת כל כך.
לפני שבועיים עוד הגנבת עוד ביס (ועוד אחד, ועוד אחד) מהעוגה, למרות שאסור לך, ואני כבר לא כעסתי עליך, כי מה זה כבר משנה.
סבא'לה שלי, את ימיך האחרונים עשית, אני מקווה, בשלווה. כבר לא כל כך דיברת, אבל אחזת בדובי שהבאנו לך, בהמלצת הרופאים. הדובי הזה הפך להיות "הדובי של סבא", וכשיהיו לנו ילדים, זה יהיה גם הדובי שלהם.
סבא'לה שלי, (כמעט) שבוע עבר, וסבתא מחזיקה מעמד, יותר חזקה ממה שחשבתי.
(כמעט) שבוע עבר, ואנשים לא מפסיקים לבוא, לא מפסיקים לדבר עליך.
(כמעט) שבוע עבר, והיום כבר לא התקשרתי ואמרתי "סבא'לה, שבת שלום".
(כמעט) שבוע עבר, ועוד לא הבנתי לגמרי שלעולם לא אומר יותר סבא'לה.
(כמעט) שבוע עבר, והכאב נשאר.
תגיות: סבא, צבי בלומנפרוכט, קמים מהשבעה
עצוב ומרגש כתבת.
מי יתן ותדעו רק שמחה ואושר.
מחבקת אותך.
העלת דמעות בעיני
עם השנים אני אני מבינה יותר ויותר כמה הורי היו משמעותיים לילדי
דבר שאני לא חוויתי בגלל שהורי היו ניצולי שואה ובסבתא והסבא שכן שרדו, גרו רוב ילדותי בהולנד…
חיבוק
כמו תמיד, קולעת בדיוק להרגשות שלנו…..
אני כל כך מבינה אותך, שולחת חיבוק ענק
בכיתי איתך
רגשת אותי
אין לי שום דבר חכם לומר
רק שאני אוהבת
רק שתהיי חזקה
רק חיבוק גדול 3>
איתך באבלך, בר יקרה
איזה מזל שהיה לכם אחת את השניה לאורך שנים רבות וטובות.
החיוך והחביבות שניכרות ממנו ישארו איתך תמיד.
עופר