כל ילד מכיר את הסיטואציה הזו. גם במשפחות החמות ביותר, האוהבות ביותר, תמיד תגיע איזושהי וריאציה של השאלה הזו, "את מי אתה אוהב יותר"…
דניאל כבר לא ילד קטן. הוא כבר בן שלושים. חי בלונדון. לכאורה מדובר כאן בילד גבר בוגר. אבל לא ממש. כי דניאל משחק בהרבה "מחבואים" עם הוריו. הם עברו לגור בשבדיה הרחוקה, הוא לא בא לבקר, הם לא באים לבקר. הוא חי עם בן זוג ומסתיר את זה. הם חיים עם סודות אחרים, ומסתירים אותם. עד ש….
יום אחד מקבל דניאל טלפון מאביו. "אמא שלך מטורפת", הוא אומר לו. "היא מדמיינת דברים".
דניאל המודאג כבר מתחיל לארוז את המזוודה, ואז אמו מתקשרת "אבא שלך מנסה להרוג אותי".
מה תעשו במצב כזה? למי תאמינו? את למי אתם אוהבים מאמינים יותר?
אני אוהבת את קצב הכתיבה של טום רוב סמית. אהבתי את טרילוגיית "ילד 44", וכשהיה כאן לפני כמה שנים פגשתי אותו במפגש ספרי מתח והוא היה מקסים (הוא באמת חמוד באופן בריטי ביותר!), ולכן רצתי אצתי לקנות את ספרו החדש.
לא התאכזבתי, למרות שמי שבא לחפש עוד "ילד 44" לא ימצא את עצמו. הכתיבה יותר מעודנת, האלימות פחות גרוטסקית, אבל הספור מפתיע ומצליח לעניין. פחות התחברתי לסוף. התחושה שלי הייתה שהוא ניסה לתפור כאן סוף טוב, וזה לא מאוד הצליח.
פריט טריוויה מסקרן לגבי הספר הוא שמתברר שבסיסו של הספר, ע"ע אותה שיחת טלפון, הייתה שיחת טלפון אמיתית שקיבל טום רוב סמית מאביו.
לסיכום, זה לא "ילד 44", לטוב ולרע. הוא התבגר קצת, ואני בהחלט מתכוונת להמשיך לקרוא אותו.
החווה/ טום רוב סמית
The Farm/ Tom Rob Smith
מאנגלית: רוני בק
הוצאת כתר, 2014
352 עמ'
תגיות: The Farm, Tom Rob Smith, אהבה, אמון, החווה, טום רוב סמית, כתר, לונדון, מחלת נפש, משפחה, עבר, פרנויה, קבלה, קנוניה, רוני בק, שבדיה
חיכיתי חיכיתי והנה הסקירה
כתבת מעניין כהרגלך 🙂
אני גם מאוד אוהבת את כתיבתו של הסופר אך בספר זה הקריאה הייתה קצת מיגעת עבורי
בשורה תחתונה ככה או ככה אני מחכה לקרוא עוד משלו 🙂
תודה רבה על ההמלצה!!
זהו, כי זה היה שונה לגמרי מ"ילד".
אני אקרא גם את הספר הבא ואז אחליט אם אני דבקה בו או לא.
אבל האמת היא, שבאמת התאהבתי בו קשות במפגש ההוא… (זה היה אמור להיות מפגש איתו, עם יו נסבו ועם דרור משעני. יו נסבו הבריז :/)