.jpg) |
נורה אפרון, שאת שמה אנחנו מכירות (ומכירים) בזכות התסריטים שכתבה ל"נדודי שינה בסיאטל" ו"כשהארי פגש את סאלי" כתבה ספר על נשים מבוגרות ומה שאוכל אותן.
זה לא שיש שם תובנות שמעולם לא ידענו, אבל מישהי סוף סוף אומרת את זה, ולא מתביישת לדון באף נושא:
- על הצורך בטיפוח השיער:
"לפעמים אני חושבת שהפטור מהצורך לדאוג לשיער הוא אחד מהיתרונות של המוות" (עמ` 34)
- על צביעת שיער:
"יש סיבה לכך שאנשים בני ארבעים, חמישים ושישים לא נראים כמו פעם, וזה לא בגלל הפמיניזם וגם לא בגלל אורח חיים בריא יותר ופעילות גופנית. זה בגלל צבעי השיער" (עמ` 37).
- על הורדת שיער:
"שעווה באיזור הביקיני לא סתם הכאיבה- זה באמת כאב כמו לידה. התמודדתי עם הכאב באמצעות שימוש בתרגילי נשימה שלמדתי בשיעורי לאמאז` בקורס הכנה ללידה. אני ממליצה עליהם בחום, אבל לא בשביל לידה, בזה הם כמעט לא עוזרים" (עמ` 43-44).
- על משקפיים:
"קריאה היא עושר. קריאה היא אושר. אבל היכולת שלי להרים משהו בפשטות ולקרוא בו- שלא היתה מוגבלת כל חיי- תלויה עכשיו לגמרי בשאלה איפה נמצאים משקפי הקריאה שלי" (עמ` 52).
- על הילדים שעוזבים את הבית:
" אוי, הדרמה של הקן שהתרוקן. החרדה. הדאגה. איך ייראו החיים? האם יהיה לכם בכלל על מה לדבר אחרי שהילדים יצאו מהבית? האם תעשו סקס עכשיו, כשנוכחות הילדים כבר לא יכולה להיות תירוץ לא לעשות סקס?" (עמ` 61).
בקיצור, זה ספר מקסים שמדבר בראש ובראשונה לנשים. זה ספר על נשים. זה ספר לנשים בגיל של אמא שלי (סליחה אמא, זה לא אישי), ולצעירות יותר (בגילי נגיד) שבסוף יגיעו גם לגילאים של, המממ, אמא שלי.
ספר קטן ונחמד.
אני שונאת את הצוואר שלי/נורה אפרון
מאנגלית: עפרה אביגד
הוצאת עם עובד, 2009
125 ע"מ
תגיות: אני שונאת את הצוואר שלי, דימוי עצמי, נורה אפרון, נשים, עם עובד, עפרה אביגד
חייכתי לי כאן
מצאתי ספר לקנות לאמא מתנה
ובדרך גם לעצמי ולאחותי….
🙂
תיזהרי שאמא שלך לא תחשוב שאת רומזת שהיא זקנה….
אני לא רומזת
אני אומרת לה את זה בפרצוף כמה פעמים ביום
אז את אשה אמיצה למדי 🙂
אוי זה נשמע ממש טוב!!!
ראיתי את הספר אבל חשבתי שהוא ממש למבוגרות. אני רואה שלא . תודה על ההמלצה . אגב קניתי את עלה הארגמן 🙂
ספר קליל בסגנון הסרטים שלה
ואני מקווה שתהני מעלה הארגמן, רק קחי נשימה ארוכה….
תודה על ההמלצה שבת שלום לך איש יקר
אני אשה!!! שבת שלום גם לך
אז מה, אני אמור לוותר?
כי לא אלד, ולא אצבע שיער, ולא אמרוט בקו הביקיני.
אבל את ניו יורק אני אוהב, ונשים אני גם אוהב.
אז מה?
תקרא תקרא
אולי תוכל להבין את הצד הנשי 🙂
וחוץ מזה, שנכון שחלק מהדברים קשורים לנשים (ע"ע הורדת שיער ו/או קניית תיק מושלם) אבל יש שם דברים שאינם מגדריים (ע"ע הקן המתרוקן, ההזדקנות וכו`)
במקסימום, קנה לזוגתך
איכשהו תמיד קורה לי
ואם לא תמיד…אז פעמים רבות, קורה לי
שאני מעלה רשומה על ספר ומוצאת שכתבו עליו
בבלוג אחר. הוספתי את זה כקישורית כאן :
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1612203&passok=ok
ותודה !!!