לא רחוק מגשר קארל המקסים, ישנו בניין אדום ומכוער בן 3 קומות.
ובתוך הבניין יש מוזיאון קטן. אי אפשר להגדיר מוזיאון כזה כמוזיאון חביב, אבל אין ספק שהוא משאיר את חותמו על המבקר.
המוזיאון מציג כ-60 כלי עינויים שהיו בשימוש החל מימי הביניים וכלה במאה ה19, עם הסברים במגוון שפות, הכל כדי שתבינו למה שפר עליכם מזלכם לחיות במאה ה20.
אני יודעת שתחשבו שזה מוזר מאוד, אבל איפה עוד תוכלו לראות חגורת צניעות?
חגורת צניעות היא למעשה מעין מנעול ענק שנועד כדי למנוע חדירה. לעיתים השימוש במתקן היה כדי להגן מאונס, או מפיתוי (נשים שהואשמו בזנות נאלצו ללבוש חגורת צניעות). חלק מהמתקנים נועדו למנוע אוננות.
ובניגוד למקובל לחשוב, חגורות צניעות נועדו לנשים ולגברים כאחד (אבל אין ספק שנשים חוו זאת הרבה יותר).
מצד שני, גברים לא קופחו בענייני כי העינויים. יש כלי עינויים שנועדו בעיקר לגברים:
זוכרים את מסרקות הברזל? (למיטב זכרוני היו בעיקר בשימוש בימי הרומאים, לא ממש ימי הביניים, אבל מאוד שימושי ככלי עינוי…)
והכלי החביב עלי ביותר, "בתולת נינברג":
מדובר בארון ברזל אליו מוכנס האדם. הארון נסגר עליו, כשכל דלתותיו הפנימיות מלאות במסמרים. הקורבן למעשה נשאר עומד ומדמם עד למותו.
ועכשיו לשאלת מליון הדולר- האם מישהו יכול להסביר לי למה הנסיך מפחד להשאר איתי עכשיו לבד??? 😆
תגיות: חגורת צניעות, ימי הביניים, כלי עינויים, פראג
הייתי שם. פעמיים. פעם עם עידן ופעם עם מתן. נחשי מה?
לכל אחד מהם היו רעיונות מאד מקוריים בקשר למכשירים ו….האח שלו.
כולל התעניינות : איפה אפשר לקנות וכמה זה עולה
🙂
התפוח לא נופל רחוק מהעץ…. 🙂
זכור לי משהו דומה מלונדון…
בלונדון זה ממש בקטנה 🙂
מלחיץ וכואב, ראיתי את זה עם ליאת הבת שלי שציינה שראתה את זה בערוץ ההיסטוריה.
אין לילדים מה לראות בימינו? 🙂
מתברר שמוזיאונים כאלה יש בלא מעט ערים באירופה (וינה, איפשהו בגרמניה, איטליה).
הם אכן מחרידים למדי.
שבת שלום לך!
הייתי וראיתי את כלי המשחית האלה.
כמה רע האדם יכול להיות!!!!!!!!!
בני אדם בוחרים להיות רעים.
זה הדבר הנורא שיש לאדם ואין לחיות. אופציית הבחירה ברוע.
איך אנשים ממצאים דברים כדי לעשות רע לאחרים.
ולנסיך…
שלא ידאג אני בטוחה שאת "תעני"
אותו בדרכים הרבה יותר מקוריות…..
שבת שלום!
העברתי לנסיך את המסר 🙂
עכשיו הוא שוקל לבקש מקלט מדיני.
שבת שלום!
בלונדון, זה דאנג'ן, המרתף. זה מלאכותי. כאן בכלים הם אמיתיים
הדאנג'ן הפחיד אותה מספיק
לקחו אותה להדגמה של כלי עינויים, משהו עם מלקחיים שכורתים לשון.
אותי זה הצחיק למדי.
איה!
אבל זה בהחלט מגניב, איך לא ביקרתי שם?
אני עוד אראה את בתולת נינברג הזו בלייב!
יש מוזיאון עינויים שכזה ברוב מדינות אירופה.
אם את ממש רוצה לראות אחד טוב, הבנתי שבגרמניה יש.
(וזו לא בדיחת שואה 🙂 )
בגרמניה כף רגלי לא תדרוך!
כמוני כמוך
נו טוב… כשאהיה בפראג לא נראה לי שאלך לשם דווקא 🙂
אני מבינה אותך.
ליתר דיוק, הנסיך שלי מבין אותך מאוד…
אהההמממ…
הדמיון האנושי היצירתי נוצל לא פעם ליישום בתחומים לא ממש חיוביים.
תודה על הרשמים המצמררים
🙂